לוחם המילואים נריה לייטר, בנו של שגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר ורעייתו חנה, נפצע היום (רביעי) באורח קשה מאוד בפיגוע הדריסה במחסום בל, סמוך לכביש 443.
המשפחה מבקשת מהציבור להתפלל לרפואתו של נריה דב בן חנה.
נריה, כבן 40, הוא תושב חוות יאיר ואב לארבעה.
הכוחות שהיו במקום חיסלו את המחבל, מחמוד מוחמד מחמוד סלימאן, בן 29 מכפר בית עור אל תחתא הסמוך.
הפיגוע בחטיבת בנימין התרחש לאחר שניידת משטרה ובתוכה שוטר ולוחם המילואים הגיעו ל'מחסום בל' לבידוק שגרתי. מדובר במחסום המחבר בין שטח בשליטה פלסטינית לשטח ישראלי ומאויש על ידי גדוד מכבים.
המחבל הגיע למחסום, הפתיע את הלוחם, דרס אותו ומיד לאחר מכן יצא מהרכב ותקף את הלוחמים האחרים במחסום. כוח צה״ל במחסום חיסל אותו בזירה בתוך זמן קצר.
גורמים בצה"ל אומרים, כי תקופת החגים היא תקופה מתוחה בכל שנה, במיוחד לאור החניכה של יישובים חדשים במרחב. לאחר הערכת מצב של הרמטכ״ל אייל זמיר, הוחלט להפעיל את מפקדת אוגדה 98 - אשר תיקח פיקוד על חטיבות עציון ויהודה.
המשמעות: כעת אוגדת איו״ש תפקד על חטיבות בנימין, שומרון, אפרים ומנשה, ומרחב יהודה ושומרון כולו יתחלק עתה בין שתי אוגדות.
"מטרת המהלך היא לחזק את הפיקוד והשליטה בזירה הגאוגרפית כולה, במיוחד לאחר ששטח הפנים של מרחב יהודה ושומרון גדל בשנים האחרונות", אומר גורם בצה"ל. "פיגועים של מפגעים בודדים מסוג זה יכולים לייצר השראה בקרב מחבלים נוספים ואנו פועלים עם הפעלת אוגדה 98 על מנת למנוע התפתחות כזו מראש".
אחיו של נריה, רס"ן מיל' משה ידידיה לייטר הי"ד, בן 39 מעין צורים, מפקד פלגה ביחידת שלדג, נפל בקרב בצפון רצועת עזה לפני כשלוש שנים.
השגריר כתב בדרכו ארצה: "אני מודה לצה"ל ולצוות הרפואי בשערי צדק שנאבק עכשיו על חייו של נריה דב בן חנה ולתפילות של עם ישראל.
"אני מאמין בכוח התפילה ומאמין שכאשר עם ישראל מתאחד קורים ניסים. נריה זקוק לנס. נריה המשיך לשרת במילואים אחרי שאיבד את אחיו הבכור משה ידידה לייטר הי"ד והוא עשה מאות ימי מילואים בחזיתות שונות מאז השביעי לאוקטובר.
"הטרור הפלסטיני מכוון לעקור את עם ישראל מארצו. הם בוחרים במוות - אנחנו בוחרים בחיים".
בפוסט שפרסם בפייסבוק לפני מספר חודשים, כתב נריה לייטר על החלטתו לחזור לשירות מילואים לאחר נפילת אחיו.
"בתוך כל הרעש, הבנתי מחדש שהשאלה האמיתית היא לא מה כולם צריכים לעשות - אלא מה אני צריך לעשות. מה נמצא בשליטה שלי. האם אני חלק או לא חלק. האם אני עולה על הרכבת או מסתכל עליה נוסעת".
הוא הדגיש כי ההחלטה לחזור לשירות הייתה קשה. "כאח שכול, אחרי שאחי משה הי"ד נהרג במלחמה, ההחלטה לצאת שוב למילואים לא הייתה פשוטה בכלל. משהו בלב באמת נקרע. אבל לא הצלחתי לעמוד מהצד בזמן שחברים שלי עושים עוד סבב ועוד סבב. לא באמת הייתה לי אפשרות פנימית להישאר בבית. והאמת? למרות כל הקושי - אני מרגיש זכות עצומה. זכות להיות חלק מהרגעים ההיסטוריים האלה. זכות להיות עם אנשים שנותנים מעצמם בלי לחשב יותר מדי. זכות להיות חלק מחבורה של אנשים שבחיים הרגילים כל כך שונים אחד מהשני - אבל כשצריך, כולם פשוט מגיעים".
לדבריו, "זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך חבורת אזרחים ברגע אחד הופכת להיות חיילים. בלי תלונות, בלי התחשבנויות, באווירה הכי טובה שיש, עם צחוקים שרק אנחנו נבין. בסוף, עם כל הקושי, העייפות והמחיר - זאת זכות ענקית להיות חלק מהדור שחי את התקופה הזאת ולא רק קורא עליה אחר כך. זכות להיות חלק מחבורה אגדית של אנשים טובים. זכות להיות בפלוגה הזו ובצוות הזה. זכות להגן על הבית".
