ראיתי משפחות שנקרעו לשנים על רקע התחייבות שההורים לא יכלו לעמוד בה, ושום דירה שבעולם לא שווה את זה • ההורים לא חייבים לכם כלום, ומי שמפנים את המשפט הזה מרוויח פעמיים: משפחה שלמה, וכפי שמתברר במציאות - גם דירה • יועץ הנדל"ן יעקב רייניץ על סייעתא דשמייא מופלאה של הזוגות שוויתרו על דירה מההורים
לפני למעלה מעשור פגשתי חבר שרכש דירה גדולה בעיר חרדית מרכזית - והשיחה התגלגלה לסיפור כיצד הצליח להגיע אליה.
אחרי החתונה הוא היה אמור לקבל 120 אלף דולר מכל צד - אז עוד תמחרו בדולרים - ולרכוש דירה בבני ברק. בפועל, בין האירוסין לחתונה חמיו פשט את הרגל. בשל כך, אבי החתן הודיע: אם חמיך לא נותן, גם אני לא.
הזוג הצעיר עבר, מחוסר ברירה, לגור בשכירות בפריפריה. מסביב לא חסרו "נשמות טובות" שניסו לסכסך: תדרשו, תילחמו, מגיע לכם. אבל הזוג קיבל החלטה אחת: ההורים לא חייבים לנו כלום.
בלי מלחמות ובלי נתק, הם יצאו לדרך עצמאית. בהמשך רכשו דירה בפריפריה למגורים, אחר כך עוד אחת, ועוד אחת. 4 דירות.
אחרי 15 שנים, כשהכל היה נקי בלי שקל משכנתא, הם מכרו את הדירות להשקעה ורכשו את דירת המגורים בעיר המרכזית.
כשנפגשנו הוא כבר חיתן חלק מהילדים, ונתן לכל אחד 800 אלף שקל, בלי חובות. ואת הכל הוא תולה בהחלטה ההיא: לא להלחיץ את ההורים, לא להסתכסך איתם על רקע ההבטחה.
•
מאיפה בכלל הגיע הנוהג שההורים קונים דירות לילדים?
תתפלאו: מהרנטות. הסבים שלנו קיבלו רנטות מגרמניה, שמו בצד סכום מכובד כל חודש, והכסף נותב לדירות הילדים, שהיו אז זולות יחסית. אצל בני עדות המזרח, שלא קיבלו רנטות, הנוהג לא קיים כלל.
אלא שמאז עברו שלושה דורות: הדירות התייקרו פי כמה, הרנטות נגוזו, והדור השלישי כבר לא עומד בזה.
המנהג נשאר. הקרקע שהוא צמח עליה נעלמה.
ואיך מתמודד כל ציבור עם הפער הזה? הציבור החסידי הסתגל למציאות: נותנים מה שיש - וזהו.
בציבור הליטאי התמונה מורכבת יותר. צד הכלה עדיין מתחייב לסכומים גבוהים משמעותית, אלא שבניגוד לעבר, הסכומים האלה כבר לא מביאים את הזוג לדירת מגורים משלו.
ואם בכל זאת קונים? ההתחייבות גוררת משכנתא גבוהה, והמשכנתא דורשת החזר חודשי רציני. ומכאן קצרה הדרך לתופעה שכולנו רואים סביבנו: הביקוש הגואה ללימודי הייטק אצל הנשים. ההחזר החודשי הוא שקובע היום את מסלול הלימודים.
•
ויש הורים שלא נותנים כלום, כי פשוט אין להם.
לכאורה, הילדים שלהם אמורים להרגיש אבודים. ובמציאות? אני עוקב אחרי האברכים האלה שנים, ורואה בחוש איך הם מסתדרים בסייעתא דשמייא מופלאה בצורה מדהימה. בחלק מהמקרים מעוררי השראה, הזוג הצעיר הוא שהודיע להורים מיוזמתו: אנחנו מוותרים, נסתדר, תודה.
ומה קורה אז? הם יוצאים מאזור הנוחות - וזה מנוע ששווה יותר מכל הון עצמי.
פתאום האברך אומר כן להצעה ללמוד עם בחור בערב בתשלום; האישה אומרת כן למשרה מתגמלת יותר, גם במחיר של עוד עשרים דקות נסיעה לכל כיוון; ומעל הכל, רואים אצלם סייעתא דשמיא מעל דרך הטבע.
במבחן המציאות, אלה שהתחילו בלי כלום עוקפים את הזוגות המקבילים שהתחילו עם הכל. וכשהם מגיעים לחתן את ילדיהם, יש להם יותר לתת.
אחרי הרצאות בהן אני מעלה את הנושא הזה - כולל ב'בין הזמנים' הנוכחי, ניגשים אליי אברכים ומשתפים: לא קיבלנו שקל, וקנינו דירה. ורואים את האושר בעיניים. זה אושר של מי שבנה את זה במו ידיו.
•
ולפעמים התמונה הפוכה: מי שקיבל דירה מוכנה שוקע באזור הנוחות, ההכנסות לא צומחות, ובחתונות של הילדים שלו הוא נאנק. הדירה הנקייה לא הפילה אותו. הנוחות שהיא ייצרה, כן.
אז למעשה יש שני צדדים: אם ההורים נותנים - תיקחו, ואל תיכנסו לשיקולים שלהם. רק תתייחסו לכסף כאל מנוע ולא ככרית, שהוא יקדם אתכם ולא ירדים אתכם.
אבל אם אין להם, או שאתם רואים שקשה להם, תקדימו אותם: אנחנו מוותרים, נסתדר. המשפט הזה משחרר את ההורים ומדליק את המנוע הכי חזק שיש: יציאה מאזור הנוחות.
ראיתי משפחות שנקרעו לשנים על רקע התחייבות שההורים לא יכלו לעמוד בה, ושום דירה בעולם לא שווה את זה. ההורים לא חייבים לכם כלום. ומי שמפנים את המשפט הזה, מרוויח פעמיים: משפחה שלמה, וכפי שמתברר במציאות, גם דירה.
• Yaakov Reinitz is a real estate consultant and lecturer. To schedule a consultation - Click here
