1.
אז מי אתה גלעד ארדן?
קיץ 2011. בדיוק לפני 15 שנה. אני יושבת מול גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, ומנסה להבין לאן פניו. לכאורה, הוא אוהב את משרדו, אבל כשאני תוהה האם ירצה להמשיך בתפקיד, כפי שהכריז באותם הימים שר הבריאות יעקב ליצמן, אני מקבלת תשובה מהוססת משהו.
"אז אתה לא אומר לי כמו ליצמן:'התאהבתי במשרד הבריאות ואני רוצה להמשיך אתו לאורך כל חיי", אני אומרת. והוא, לא מכחיש.
"לא, אני עוד צעיר, אני רוצה להיות עוד הרבה שנים במערכת הפוליטית, ואני לא יכול להגיד דבר כזה בוודאות". הוא דיבר באופן נחוש, אך מיד הוסיף, כמו פוליטיקאי: "אבל אני כן התאהבתי בתפקיד הזה".
כבר אז, לא השתכנעתי. היה ברור לי שזהו התפקיד שנתניהו 'פרגן' לו, והוא, כמו כל ליכודניק ובלית ברירה, נאלץ ליישר קו, בעודו צופה במי שזכו בתפקידים הנחשקים של חוץ או בטחון. לצפות, ולהמתין לשעת הכושר.
בקדנציות הבאות הוא השתדרג מעט יותר. שר התקשורת והשר להגנת העורף, השר לנושאים אסטרטגיים והסברה. והטופ – השר לביטחון פנים. לתחושתי, כל זה היה נראה לו מעט מדי. להבנתי, הגם שלא אמר לי את זה מעולם במפורש, הוא תמיד חש ש"הוא יכול היה לפרגן לי יותר". הוא, כלומר בנימין נתניהו.
2.
למה, בעצם, מגיע לו? אולי כי אילולי גלעד ארדן, נתניהו לא היה מה שהוא.
נחזור אחורה, אל שנת 1996. הבחירות שלאחריהן החלה 'הקדנציה הראשונה של נתניהו'.
הימים ימי פיגועים רצחניים ששטפו את המדינה. זכר של רצח רבין, זמן קצר קודם לכן, הלם באזרחי מדינת ישראל. אם בימים הסמוכים לרצח היה מועמד 'העבודה' שמעון פרס בטוח כי הוא עומד לקצור את תפקיד ראש הממשלה, כשהוא גובר על נתניהו בפער של עשרות אחוזים, באו הפיגועים וטרפו את הקלפים. הקרב הלך והצטמצם, כשכל צד ניסה לגייס לעצמו קולות מן הגורן ומן היקב.
וכאן נכנס גלעד ארדן לתמונה. פעיל ליכוד צעיר שעשה את הבלתי יאמן.
את דרכו הפוליטית החל כבר ב-1994 כיועצו של אריאל שרון. ארדן, יליד אשקלון, בנם של יהודית ועו"ד אבינועם ארדן, נולד בבית דתי, ואף למד בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר'. עם שחרורו מצה"ל, בדרגת סרן, החל ללמוד משפטים באוניברסיטת בר אילן, שם התפרסם בהובילו את גל המחאה נגד הסכם אוסלו. הוא הוסמך כעו"ד, התמחה במשרדו של עו"ד דוב וייסגלס, עשה תואר שני בהצטיינות במדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב, ונשאב אל תוך הפוליטיקה, מבלי לעסוק במקצועו.
נחזור לבחירות ההן. בשונה מהיום, הן נערכו בשיטת שני הפתקים - האחד לראשות הממשלה והשני למפלגה. זו הייתה ההזדמנות הגדולה של שתי המפלגות הגדולות לגייס לעצמן תמיכה גם בקרב החרדים, שהתקשו להצביע למפלגה חילונית, אך יכלו לחיות טוב עם הטלת פתק לראשות הממשלה.
כאן היה על ארדן, יועצו הקרוב של שרון, לנסות ולהגיע אל ליבה של חב"ד. חב"ד, כידוע לכל, אינה ששה להתערב בפוליטיקה. היא עשתה זאת בבחירות המחלוקת בין דגל לאגודת ישראל, אך נרתעה מלעשות זאת בשנית.
היה זה אריק שרון שלקח על עצמו לגייס את הציבור החרדי לטובת נתניהו, כאשר ארדן מנהל עבורו את המטה המיוחד. מי כמוהו, בוגר ישיבה, מתאים לתפקיד, חשב שרון לעצמו - והעניק לו את המשימה.
החבד"ניקים יידעו לספר לכם על מטה משופשף ומיומן, אותו ניהל ארדן ביד רמה. הוא הכיר אז את כל החצרות החסידיות, על שלל אדמו"ריהן. שרון היה מקבל ממנו עדכונים שוטפים, מדויקים, וגם למד ממנו להגות נכון, בלי 'לשבור את השיניים', את שמות החסידויות השונות.
הם ניהלו קרב מול חסידות צאנז בנתניה, שתמכה בשמעון פרס לראשות, מול חסידות בעלזא שסירבה להזדהות פוליטית, ועוד. נותר, אפוא, רק היעד המבוקש: חב"ד. אין כמו חסידות דינמית, הפזורה בכל רחבי הארץ, כדי להביא קולות רבים.
שרון הגיע לכפר חב"ד. אריק היה אז, לגודל האירוניה, איש הימין, וכל שהיה עליו לעשות הוא להצליח לשכנע שגם ביבי כזה. חסידי חב"ד, כמה אירוני, האמינו בכל ליבם ששרון ישמור להם על ארץ ישראל, אבל הם דרשו שגם המועמד עצמו, בנימין נתניהו, יצהיר ויחתום על כך. ביבי, מצידו, התעקש שלא לחתום בכתב, אבל הלחץ עשה את שלו - והוא נכנע.
חסידי חב"ד יצאו לרחובות עם קמפיין 'נתניהו טוב ליהודים', אותו מימן איש העסקים האוסטרלי יוסף גוטניק - אשר קצר ניצחון סוחף. לימים, פרסם עיתון 'הארץ' את המסמך שנשמר תקופה ארוכה בכספת אצל אחד מחשובי עסקני חב"ד.
היה זה זמן קצר לאחר שחתם נתניהו על הסכם חברון, ועורר עליו את קצפה של חסידות חב"ד, שראתה בכך מעשה בגידה בכל מה שהבטיח. אבל את ההישג ההוא, את הקולות, ואת הנצחון של נתניהו בבחירות ההן, אי אפשר לקחת לארדן - והוא יעמוד לזכותו לנצח.
ובהתאם להישג, גם היה גודל הציפיות. וגם גודל האכזבות, פעם אחר פעם.
האם הריצה כעת במפלגה חדשה היא סכין הנקמה ההיא?
3.
הפגישה שלי עם ארדן התקיימה זמן קצר לאחר שנתניהו הציע לו את תפקיד 'שגריר ישראל באו"ם'. כן, כבר אז. איפשהו בשלהי 2010 תחילת 2011, עם פרישתה מהתפקיד של גבריאלה שלו.
הוא התלבט, אבל לבסוף הודיע בפברואר 2011 רשמית כי הוא מוותר על התפקיד הנוצץ ומעדיף להמשיך בתפקידו כשר.
"ויתרת על תפקיד שגריר ישראל באו"ם, תפקיד יוקרתי וקורץ, לטובת הישארותך בפוליטיקה", אמרתי לו. הוא הסביר ש"לא השלים את המלאכה". לא השתכנעתי.
למען האמת, בתקופה בה כיהן כשגריר, שמר על קשר הדוק עם החברים כאן בארץ. הוא ידע היטב מה קורה בפוליטיקה, בשיחות סגורות היה נשמע מיואש מהאפשרות שהחלפת נתניהו תגיע אי-פעם. האם זה מה שהביא אותו להחלטה שלא להשתלב בליכוד ולרוץ באופציה שונה?
ההערכה שלי היא שאם אכן היה מתמודד כעת בפריימריז היה זוכה להשתלב ברשימה, גם אם לא בצמרת, כמו פעם. בכל זאת, החברים שכחו אותו במהלך השנים האחרונות, הוא לא הגיע למסיבות, לא השתתף בימי אבל - ועדיין, לדעתי, היה משתלב. אבל סבלנותו פקעה, מרחוק הוא חש כפי שחש גדעון סער בשעתו, שהליכוד כבר לא מה שהיה, שהפך למפלגה של איש אחד. אצל גדעון סער זה הסתיים בהתפכחות, בהבנה שאם אתה לא על הגלגל הליכודי אתה תובס בסופו של יום.
האם זה מה שיקרה גם לארדן? לדעתי, אכן כן.
הליכוד היא מפלגה שהיא בית למי שחבר בה. נכון, יש קודים שלא עוברים עליהם וביניהם קוד הנאמנות למנהיג, מה שהם מכנים 'ביבי שלנו'. אבל אם אתה מציית, אתה מקבל המון חום ואהבה מהשטח. בסוף הרי הגיל הוא פקטור ויום יבוא ונתניהו יוחלף. זה יקרה. בתי הקברות הרי מלאים באנשים שחשבו, אולי אפילו כולנו חשבנו, שאין להם תחליף ומחליף. ויש גם יש.
אבל עוד ועוד שיחות עם יולי אדלשטיין, שהיה מתוסכל מהדחתו מראשות ועדת חוץ ובטחון, הובילה אותו לצעד שעשה בשעתו גדעון סער, כמו גם זאב אלקין - חציית הקווים. צעד שכמעט אין לו מחילה בשורות הליכוד. כיום סער, שפעם היה זוכה במקום הראשון ברשימה בקלות מרשימה, מעדיף שריון.
אם גלעד ארדן יתרסק בדרך אליה יצא, הוא ימצא שלשוב הביתה לליכוד, קשה הרבה יותר מלהישאר על הקווים מתוסכל. אף אחד לא אמר שלהיות חבר בליכוד פירושו לקבל 'תוכנית כבקשתך'. נכון, יש הצבעות שמתסכלות אותך, יש הוראות שמפוצצות אותך מעצבים - אבל האלטרנטיבה הרבה יותר קשה וגרועה.
4.
באותה שיחה דיברנו גם על 'קדימה'. הוא אמר שהיא תמיד הייתה בעיניו "מפלגה של ג'ובניקים".
"אנשים שהג'וב והתפקיד זה מה שחשוב להם. לכן חלקם עזבו את הליכוד בזמנו, למרות שחלקם חתמו על התחייבויות להתנגד למדינה פלשתינית... אבל ברגע ששרון הבטיח להם מקום ב'קדימה', הם עזבו יחד אתו".
זכותם, הוא אמר לי, אבל שרבב אזהרה. "יכול להיות שינסו לחזור לליכוד, יכול להיות שלא... כל מי שיחזור לליכוד, יבורך, אבל יצטרך להתמודד. אם חברי תנועת הליכוד ישתכנעו שעשה תשובה אמיתית והוא ראוי לייצג אותם בכנסת, שיבחרו בו. ולא - לא".
הבנתם?
אז בואו נתרגם את זה ל'ארדנית': "יכול להיות שהוא ינסה לחזור לליכוד. אם יחזור לליכוד - יבורך, אבל יצטרך להתמודד. אם חברי תנועת הליכוד ישתכנעו שעשה תשובה אמיתית והוא ראוי לייצג אותם בכנסת, שיבחרו בו. ולא – לא".
ולא – לא.
