הרב ד"ר יצחק אלפסי נפטר.
כל כך עצוב. הכרתי אותו במשך עשרות שנים. לדעתי, הייתי אחד מהאחרונים (אולי האחרון?) שראיין אותו בביתו לצורך כתבה עיתונאית.
הרב אלפסי, חסיד גור ומומחה ענק לחסידות מאוניברסיטת בר אילן, ישב לצידו של הרב שלמה גורן ז"ל בבית הכנסת 'קוממיות אברהם' - שם התפלל סבא שלי, סבא יעקב מצרי ז"ל, עשרות שנים.
הרב גורן אהב אותו כל-כך, לא אשכח זאת. הוא היה שר לצידו את מזמורי קבלת השבת ואף היה מוסר שיעורים רבים, כשהרב גורן לא היה בבית הכנסת.
עם פטירתו של הרב גורן, החליף אותו הרב אלפסי באופן טבעי.
סבא ואני אוהבים היינו לשמוע את השיעורים שלו. הם היו מתובלים בהומור יהודי חריף, בסיפורים אותנטיים חסידיים שרק הוא ידע לספר וביכולת שלו להגיע ללב של כל אחד מהקהל.
כאלו היו השיעורים, למשל, על הפולמוס של מצות יד מול מצות מכונה ועל 'שיר השירים' במקורות חז"ל.
ראיינתי אותו ביחד עם ידידי הרב מוטי רייך מארגון 'איילת השחר' על עלון השבת הראשון שיצא בישראל 'שבת בשבתו', שהוא היה מייסדו ועורכו הראשון. שנה אחריו הופיע 'שיחת השבוע' הנהדר. אגב, באותו שבוע ראיינתי גם הרב מנחם ברוד ואת הסופר שאול מיזליש, עוד שתי דמויות מקסימות.
נכנסנו לחדר עבודתו, הצבעתי על ארון ספרים גדוש והוא אמר בפשטות שאת 'הארון' הזה הוא חיבר.
על ארון נוסף שהצבעתי אמר, כי הוא העורך של כל הספרים שבו.
בארון השלישי היו הספרים שהוא כתב בהם מאמרים מרכזיים.
אנחנו מדברים על מאות ספרים.
בלתי נתפס.
הוא סיפר לנו כיצד גילה את תאריך פטירתו האמיתי של הבעל שם טוב בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב עד אותה עת, והוסיף סיפורים רבים.
אומר בכנות, אינני יודע אם יש עוד אנשים מהזן הזה. ריבוי זהות חיוביות מופלא.
היום הכל כל כך דיכוטומי, דוגמטי וחסר מורכבות.
יהי זכרו של האיש הכל כך מיוחד הזה ברוך.
