בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את הרשות הפלסטינית לשלם פיצויים בסך של כ־3.3 מיליון שקלים, לערבי שנעצר, נכלא במשך כחמש שנים וסבל מאלימות קשה, לאחר שהואשם בניסיון למכור קרקעות ליהודים.
פסק הדין ניתן על ידי השופטת חיה זנדברג בתביעה שהגיש תושב הכפר סמוע, באמצעות עורך הדין ברק קדם, שותף במשרד ארבוס קדם צור.
התובע ביקש למכור קרקע שבבעלות משפחתו לתושב היישוב היהודי שמעה. אלא שמבחינת הרשות הפלסטינית, עצם מכירת הקרקע לאזרח ישראלי נחשבה לעבירה ביטחונית חמורה הנכללת בפרק עבירות ה”בגידה”.
התובע נעצר בפברואר 2014 על ידי מנגנון הביטחון המסכל של הרשות. כשלושה חודשים לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום בגין ניסיון “להעביר חלק מהשטחים הפלסטיניים לטובת האויב”. בשנת 2016 הורשע בבית המשפט בחברון ונגזרו עליו חמש שנות מאסר עם עבודות פרך וקנס. ערעור שהגיש לבית המשפט לערעורים ברמאללה נדחה, והוא נותר בכלא עד פברואר 2019.
בית המשפט הישראלי קבע כי המעצר והמאסר היו בלתי חוקיים. השופטת קבעה כי בית משפט בישראל אינו יכול להכיר במכירת קרקע לישראלים כ”בגידה” רק בשל זהותם הישראלית של הרוכשים.
בפסק הדין נחשפו גם העדויות הקשות על היחס שספג התובע במתקני הרשות. לדבריו, במהלך חקירותיו הוא נאזק בידיו וברגליו לכיסא ברזל במשך שעות ארוכות ללא יכולת לזוז, הוחזק בצינוק, נקשר כשידיו מאחורי גבו באופן שגרם לו ליפול כאשר נפתחה הדלת, וספג קללות והשפלות.
התובע תיאר כיצד חוקרים הכו אותו במקלות ובחפצים שונים כשראשו מכוסה. לדבריו, בימי החורף הושאר תחת כיפת השמיים ונשפכו עליו מים קרים, ובמקרים נוספים נמנעו ממנו מזון, שינה ותנאים בסיסיים. הוא טען כי המעשים חזרו פעמים רבות.
גם בכלא דהרייה, כך על פי העדויות, האלימות נמשכה. התובע הוחזק בתא שכונה “תא שרון”, שבו נכלאו מי שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל או במכירת קרקעות ליהודים. לדבריו, אנשי הרשות היו נכנסים רעולי פנים ומכים באלות את יושבי התא, והוא אף איבד את הכרתו בעקבות מכות.
אסיר נוסף ששהה עמו העיד כי ראה את התובע מוכה בידיים ובאלות ומוכנס לצינוק. עד אחר סיפר כי ראה כיצד דורכים על ראשו, מכים אותו בבטן ובגב באלות כשידיו אזוקות מאחור, וכן כיצד הוא נותר אזוק לסורגים במשך שעות בלילה.
גם בהמשך ההליך הפלילי טען התובע שהודאותיו נלקחו ממנו תחת עינויים, ואף נקב בשמות שני קצינים שלטענתו חקרו אותו במשך הלילה, הכו וקיללו אותו והחזירו אותו לתאו ללא בגדים. למרות זאת, בית המשפט ציין כי הרשות לא הביאה לעדות את אותם קצינים.
ראיה נוספת הייתה מסמך רפואי מדצמבר 2014 שבו תועדו שריטות בגבו של התובע, פגיעה באצבע וכאבים. בית המשפט מתח ביקורת על כך שמסמכים רפואיים נוספים לא הוצגו, וקבע בסופו של דבר כי הוכח שהרשות נקטה כלפי התובע “באלימות של ממש” וביצעה כלפיו את עוולת התקיפה.סך הפיצוי שנפסק לתובע הוא 3,340,000 שקלים כולל שכר טרחת עו"ד.
עו”ד ברק קדם, שותף במשרד ארבוס קדם צור שייצג את התובע, מסר בתגובה:“פסק הדין חושף פעם נוספת את המציאות המזעזעת שמאחורי מדיניות הרשות הפלסטינית כלפי ערבים המעזים למכור קרקע ליהודים.
הפיצוי הכספי לא יוכל להשיב לו את השנים שנלקחו ממנו או למחוק את הנזק שנגרם לו, אבל יש בפסק הדין מסר חד: מי שרודף, כולא ומענה אדם בשל קשריו עם יהודים וישראלים יידרש לשלם על מעשיו. נמשיך לפעול כדי שכל פלסטיני שנפגע ממדיניות הרדיפה של הרשות הפלסטינית יקבל צדק ופיצוי גבוה."
