מאות בני אדם ליוו אחר הצהרים (שישי) למנוחות את רס"ר במיל' בניהו מלט הי"ד, בן 32, שנרצח בפיגוע סמוך לחוות גלעד לאחר שיצא להציל קבוצות מטיילים שהותקפה בידי פורעים פלסטינים.
בין המלווים בבית העלמין בחוות גלעד - הרב שמואל אליהו, שרת ההתיישבות אורית סטרוק, שר הנגב הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסארלוף, שר התפוצות עמיחי שיקלי, השר זאב אלקין, ח"כ עמית הלוי, ח"כ לימור סון הר מלך, וראש מועצה אזורית שומרון יוסי דגן.
בניהו הי"ד, תושב חוות גלעד, משרת מילואים פעיל, חבר כיתת הכוננות של היישוב ואחראי החקלאות בחווה, נרצח בפיגוע הירי הקשה סמוך לחוות גלעד.
הוא הותיר אחריו את רעייתו אסתר ושתי בנות, בנות 12 ו 13.
בניהו היה מוכר כדמות מרכזית בחוות גלעד, איש אדמה, חבר כיתת הכוננות, אחראי החקלאות ביישוב, ומי שפעל במסירות למען ביטחון היישוב. בני משפחתו וחבריו מספרים כי תמיד היה הראשון להתייצב לכל משימה, וכך גם בפיגוע שבו נרצח, כאשר קפץ בגבורה להציל חיים.
אמו של בניהו הי"ד, סגולה מלט, ספדה: "בניהו קדוש. דיברו פה על העשייה שלו לארץ ישראל, ואבא של אסתר ציין את הנתינה הענקית שלו. אז אני רוצה להגיד שיש עוד צדדים בבניהו, שבכל דבר שהוא עשה בחיים שלו, הוא היה עושה אותם ברצינות רבה. ראינו את זה כבר כשהוא היה קטן, בעזרה בבית, בעשייה, בכל. ואני זוכרת כשאסתר ובניהו היו לפני החתונה, והוא למד לפני החתונה אצל הרב של היישוב שלנו בשבות רחל, והרב בנצי אמר לי: תקשיבי, בחיים לא ראיתי דבר כזה שחתן. אחרי שלימדתי אותו הכל, הוא אמר לי, אני מבקש שתעשה לי בחינה, לראות שהבנתי הכל מדויק. אז הרצינות שלו היא הייתה בכל מיני כיוונים. זה דבר אחד.
זו לא הפעם הראשונה שירו בבניהו. כשהוא היה בכיתה א', היינו בהקמת עדי עד. כבר שם ערבים ירו עליו, וכל הכדורים עפו מעל הראש שלו והוא בא ואמר: ערבים ירו עליי. אז הילד הזה מקטנותו ינק מלחמות השם. זה לא סתם שקוראים לו בניהו. בניהו זה חיבור, גם של מלחמות השם פיזית וגם של קדושה ולימוד תורה. זה החיבור של בניהו.
ואני רוצה, בנוסף לכל הדברים שיש הרבה מה להגיד על בניהו, אני רוצה להגיד עוד דבר אחד שאני זועקת זעקה להשם, שישלח לנו את אליהו הנביא, שישיב לבבות על בנים ולב בנים על אבותם, שנזכה בעזרת ה' גם את הפן הזה להשלים בכל הסיפור הזה של ארץ ישראל ועם ישראל וגאולת ישראל".
בועז מלט, אביו, ספד: "בניהו, בניהו רעי היקר. רק טוב היה לנו איתך כל השנים. בן אהוב, אוהב, אוהב הארץ, אוהב את עיר האבות. אתה ואסתר, כל החיים שלכם במסירות, בהקרבה, למען עם ישראל. קפצת לכל דבר ומצווה שנדרשת. התנדבת משך שנים רבות לכל הפעילות של מה שנקרא 'מודיעין אזרחי', של מאבק על כל דונם, של הר הבית, של הגבעות.
"אני פעם, לפני שנים, הייתי מתפאר בעצמי שאין מכיר כמוני את גוש שילה ורגביו. אני חושב שאין מישהו שבקיא כמוך את חבל ארץ של מועצה אזורית שומרון ורגביה. כמה התמסרת, השקעת. באמת שילוב מדהים של אדם; גם אוהב אדם, אבל גם איש אמת, שהשלום לא העביר אותך על האמת ועל הצדק והיושר.
"אני קורא פה בהזדמנות הזאת לכל חברי הכנסת והשרים, כל אלה שאמרו לנו 'ממשלה של ימין מלא מלא' – הקדנציה שלכם עוד קצרה. ההזדמנות שלכם עכשיו לנצל את הרגע האחרון, לפרק את ארגון הטרור שכולם יודעים שהוא ארגון טרור - הרשות הפלסטינית. זה ארגון שכל מה שהוא חורט על דגלו זה השמדת מדינת ישראל.
"אנחנו לא צריכים לחכות למלחמת שמיני עצרת הבאה בתור שלא תבוא עלינו. אנחנו יודעים שהסכנה פה גדולה מאוד, וחייבים לפעול במלוא המרץ היום לפרק את ארגון הטרור המחריד הזה. ובניהו עבד ועמל על יישוב הארץ, נטע פה כרם בחוות גלעד, והוא היה עסוק הרבה מאוד בקידום גם החקלאות וגם הקמת החוות.
"אנחנו פה בקריאה להמשיך את דרכו שבניהו התווה לנו בהמשך הגבעות. לא מעניין אותנו שטחי ABC, זה לא שייך לנו, זה לא השפה שלנו, זה לא העולם שלנו. אנחנו רוצים התיישבות בכל ארץ ישראל. וארץ ישראל לא מסתיימת רק במדינת ישראל, וגם ברצועת עזה, וגם בחלקים ששוחררו מלבנון – זה חלקי ארץ ישראל היקרה והאהובה עלינו.
"זו ההזדמנות, זו הקריאה שלנו. אנחנו ננצח, אנחנו בטוחים שננצח את הרשות הפלסטינית ואת ארגון הטרור הזה. אבל אנחנו קוראים למדינה לעשות את זה לפני שזה יגבה בדמים רבים מעם ישראל. אנחנו בימים קשים, אנחנו רואים שהטרור מרים ראש, וזה איתות לנו שאנחנו כנראה לא מספיק הרתענו. ולא מספיק הרתענו כי לא מספיק נקמנו באויבינו.
"אז זאת הקריאה שלי. ואני כמובן משתתף עם אסתר היקרה והאהובה והבנות, שהשם ישלח תנחומים וימלא את החסר כמה שאפשר, ושעם ישראל לא ידע עוד צער. תודה".
אסתר מלט, רעייתו של בניהו מלט הי"ד: "14 שנים יחד, שהסתיימו ברגע. תמיד קפצת ראשון לכל מקום. תמיד חזרת גם אחרון מכל אירוע. גם הפעם לא הייתה שאלה. היה לי ברור שאתה שם. ולא חששתי כשראיתי את כל המסוקים, כי אתה תמיד חוזר. רק שהפעם לא חזרת בכלל.
"אם זה מנחם, זכית להכרה צבאית. כחייל, שיצא להגן על מי שהיה צריך. זה כל כך מגיע לך. אחרי אינספור ימים ולילות, כמפקד, כחבר כיתת כוננות, וכחוואי שהביטחון היה בראש מעייניו.
"הארץ הזאת, האדמה הזאת, העם הזה - כל כך העסיקו אותך, יומם ולילה. רק הבוקר עסקת בעלייה לשתי נקודות התיישבות חדשות, ומשם הוקפצת לאירוע. וזו ממש הצוואה שלך. חורבת כפרור, מבתר שש, ובמקום הרצח עוד תהיינה נקודות התיישבות יהודיות, פורחות. עכשיו עודכנתי שעלו לשם כבר. זכית, ואתה נקבר בצמוד לקדוש, הרב רזיאל שבח. ככה בדיוק היית רוצה. גם הוא היה ממש כמוך, בן שלושים ושתיים.
"מקווה שייעשה צדק, ונקמה, ויחסלו את המחבלים השפלים. תאיר ארץ מוסרת שהיית האבא הכי טוב והכי מצחיק. ותודה על 12 שנים שהיית איתי. אני אוהבת הכי בעולם, וכבר מתגעגעת.
"צריך לקצר כדי לתת לכל הרבים-רבים שהגיעו לכבד אותך בדרכך האחרונה לחזור הביתה לשבת. אז אני רק אגיד… השארת לי שק כבד מנשוא. אבל אני, ואדמה עבריה, ותאיר ארץ, נמצא את הכוחות להתמודד. אתה… אתה יכול עכשיו לנוח. שבת שלום."
