
ב', עובד תשתיות, שנפל בדרכו לבית הכנסת בשל מרווח בין אבנים משתלבות שלדבריו זזו במדרכה, תבע את עיריית בית שמש על מגבלות רפואיות שנותרו לו בעקבות התאונה.
העירייה מצדה התכחשה שהתאונה ארעה בכלל, הכחישה כל אחריות בנוגע אליה, ואף סיפקה חוות דעת רפואית שקבעה כי ב' לא סובל משום מגבלה גופנית.
חרף כך, לאחרונה, הסכימה העירייה לפצות את ב' ביותר מ-105 אלף שקלים.
על פי התביעה, האירוע התרחש בשבת בבוקר, בתחילת חודש פברואר 2024. ב', בעל עסק עצמאי בתחום התשתיות, יצא מביתו בדרכו לבית הכנסת בעירו בית שמש.
לדברי ב', בעודו הולך לכיוון בית הכנסת, נתקלה כף רגלו בחרך שנפער בין מרצפות המדרכה ונתקעה בתוכו בפתאומיות. כתוצאה מכך איבד ב' את שיווי משקלו והוטח בעוצמה רבה במדרכה, בעוד כף רגלו השתחררה באיחור מתוך החרך שבין המרצפות. לדבריו, כתוצאה מהנפילה הוא נחבל בכל חלקי גופו, ובנוסף, הפגיעה בכף רגלו גרמה לו לכאבים עזים.
למרות הפגיעה, רק בשעות הערב, לאחר שהכאבים לא חלפו אלא גברו, פנה ב' עצמאית למרפאה, שם אובחן שבר בכף רגלו. על רגלו הונח סד אחורי, והוא הונחה שלא לדרוך עליה. בהמשך הוסר הגבס, וב' המשיך במעקב רפואי. ואולם, לטענתו, גם חודשים לאחר התאונה ההחלמה עדיין לא הושלמה במלואה.
לטענת ב', בעקבות הפגיעה הוא החל לסבול מכאבים וממגבלות רבות, נזקק לעזרת בני משפחתו ונעדר מעבודתו לאורך תקופה ממושכת, תוך שהדבר מסב לו הפסדי השתכרות כבדים, לעבר ולעתיד.
במצוקתו, פנה ב' לעורך הדין איתמר בן עמי, העוסק במיצוי זכויות מול חברות ביטוח ועיריות, אשר הגיש בשמו תביעה נגד עיריית בית שמש לבית משפט השלום בירושלים.
בתביעה נטען כי לפני התאונה היה ב' אדם בריא שעבד כמתקין תשתיות עצמאי וכקבלן של חברת תשתיות ידועה. עבודתו, כך נטען, כללה הליכה ממושכת, נשיאת ציוד כבד ותנועה רבה בין אתרי עבודה. לאחר התאונה, כך נטען, מתקשה ב' מאד להמשיך במקצועו, וכתוצאה מכך נגרמו לו הפסדי השתכרות כבדים.
לדברי עו"ד בן עמי, העירייה התרשלה בתחזוקת המדרכה, לא איתרה את המפגע בזמן, לא תיקנה או הסירה אותו, ולא נקטה אמצעי זהירות סבירים שהיו יכולים למנוע את התאונה.
בתביעה נטען כי עיריית בית שמש אחראית לתחזוקת הרחוב והמדרכה שבהם אירעה התאונה, ולכן עליה לשאת במלוא נזקיו של ב', ובהם הפסדי שכר, זכויות סוציאליות ופנסיה, הוצאות רפואיות ונסיעה, עזרת צד שלישי, כאב וסבל, אובדן הנאות החיים ופגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד.
בכתב הגנתה דחתה עיריית בית שמש את הטענות נגדה וביקשה לסלק את התביעה על הסף, בטענה שלא הונח בסיס עובדתי או משפטי להטלת אחריות עליה.
לגרסת העירייה, במדרכה לא נמצא כל מפגע, היא הייתה תקינה לחלוטין - והדבר מוכח בתמונות אותן הציג התובע שאינן מלמדות על מפגע משמעותי. עוד נטען כי התובע הכיר היטב את המקום ועבר בו פעמים רבות במשך השנים, אולם מעולם לא דיווח לעירייה על מפגע באזור..
עוד טענה העירייה, כי לא ניתן לצפות מרשות מקומית להבטיח שכל מדרכה וכביש יהיו תקינים בכל רגע, וכי גם על התושבים לדווח על מפגעים. לטענתה, גם אם התאונה התרחשה, מדובר בסיכון רגיל הכרוך בהליכה במרחב הציבורי, ולא במפגע המטיל עליה אחריות.
העירייה הוסיפה וטענה, כי האחריות לנפילה מוטלת על ב' עצמו, משום שהתהלך בחוסר זהירות, בפזיזות ובחוסר תשומת לב לדרך, ולכן יש לייחס לו אחריות מלאה לתאונה.
גם באשר לנזק הרפואי חלקו הצדדים זה על זה באופן מהותי: העירייה הגישה חוות דעת של מומחה אורתופדי מטעמה, שבדק את ב' וקבע כי השבר ברגלו התאחה במלואו, טווחי התנועה תקינים, לא נמצאו מגבלות משמעותיות, ולא נותרה לו נכות צמיתה בעקבות התאונה.
עוד טענה העירייה, כי ב' המשיך לעבוד בתחום עיסוקו ואף שיפר את שכרו לאחר התאונה, ולכן אין בסיס לטענה לפגיעה תפקודית או כלכלית. לטענתה, ככל שנותרה לו מגבלה רפואית כלשהי, ייתכן שמקורה בתאונת דרכים משמעותית שבה היה מעורב כעשור קודם לכן, ולא בנפילה שבמוקד ההליך.
בשל פערי העמדות בין הצדדים התנהל הליך משפטי, שבמהלכו הוחלפו כתבי טענות וחוות דעת רפואיות. במהלך הדיון רמז בית המשפט כי מוטב לצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט.
לאחר משא ומתן ממושך הגיעו הצדדים להסכם, שבמסגרתו עיריית בית שמש לא הודתה באחריות לתאונה, אך הסכימה לפצות את התובע לפנים משורת הדין ולצורך סיום מלא וסופי של המחלוקת.
במסגרת ההסכם נקבע כי עיריית בית שמש תפצה את ב' בסכום כולל בסך 105 אלף שקל.
בית משפט השלום בירושלים אישר לאחרונה את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין.
לדברי עו"ד איתמר בן עמי, על עיריות ומועצות מקומיות בכל הארץ חלה אחריות לתחזוקת המרחב הציבורי, וכל תאונה הגורמת נזק לעוברי דרך ומותירה בהם פגיעה עשויה להסתיים בפיצויים, אם הנפגעים ישכילו לעמוד על זכויותיהם.