גלית חזות, אימו של סרן דוד חזות הי"ד שנפל בקרב בלבנון, העניקה הבוקר (שני) ריאיון ל'קלמן ליברמן' ברשת ב': "זה לא פשוט, בן יחיד שהיה לי. שבחר בגולני, רצה גולני".
גלית הוסיפה: "הוא אמר - 'אימא, אם צריך לקרות משהו - יקרה. זה לא יהיה משנה איפה, אם זה יהיה ביו"ש, אם זה יהיה בכביש… כשבורא עולם רוצה לקחת - הוא לוקח'. ולקח אותו שם. הוא ביקש ממני לפני שבועיים שאם יקרה לו משהו, אני אמשיך בחיים".
סרן דוד חזות, בן 21 מאשקלון, מפקד מחלקה בגדוד 12 בחטיבת גולני, נפל אתמול בהיתקלות עם מחבלים בדרום לבנון. דוד הובא למנוחות אתמול בבית העלמין הצבאי באשקלון. הוא הותיר אחריו אם ואחות.
גלית סיפרה על הדאגה לבנה: "היה אירוע שהיה לידו והוא פינה את השניים שנהרגו בפתח תקווה והוא טיפל באירוע. אבל הוא אמר לי 'אמא, רק מי ששם מבין מה צריך להיות כדי להיות שם. יש לי מלא שאלות, לא הגיוני, לא נתפס, אבל אין מה לעשות. הבטחתי לו על הקבר שאני אמשיך את הדרך שלו.
"הנקודה שהכי כאבה לו זה לראות את החיילים שלו", סיפרה גלית. "לפני היציאה האחרונה, הוא יצא אחרי חמישה שבועות ונסע משם לביקורי בית. הוא אמר לי 'אמא, אני מאחר, אני חייב להגיע לכמה ביקורי בית דחופים'. ומכל ביקור כזה הוא יצא יותר מזועזע. 'אמא, איך יכול להיות שחייל שחוזר אחרי חמישה שבועות ישן על מזרון? איך יכול להיות שילדים, אין להם פינת אוכל ואוכלים על הרצפה? חיילים לוחמים'.
"הוא עשה הכל, ונתן כספים מהכיס שלו וניסה לעזור, והייתה לו קצבת פיקוד והוא העביר את זה לגדוד לטובת הלוחמים האלה. זה הזיה".
היא סיפרה על הילד והנער שדוד היה: "דוידי ילד שהתחיל בצופים. הוא איבד את אבא שלו לפני חמש שנים וחצי באופן פתאומי ומתוך הכאב הוא הרים את עצמו. דוד הלך למכינה הקדם צבאית 'אשר רוח בו', ומההתחלה אמר 'אמא, אני רק גולני'. התחננתי אליו - 'דוידי, למה? אתה עם נתונים כל כך טובים, אתה יכול לתת בכל מקום, למה דווקא שם?', והוא אמר 'אמא, אני גולני. לא יהיה אחרת, רק בגולני'.
"האמנתי שבעלי שומר עליו מלמעלה ולא יקרה כלום. הוא המשיך בתפקיד פיקודי לאורך כל הדרך. ובסוף זה קרה. אני ידעתי שזה יקרה, אני חיכיתי לדפיקה בדלת. ידעתי. הוא לא שיתף יותר מדי. השתדל לשמור את מה שנשאר בצבא - לצבא. היה לו הומור שחור.
"הוא אמר לי שהייתה לי פריבילגיה שהוא היה קצין עם טלפון. כל פעם שהיה איזה תקרית הייתי מתקשרת לראות מה קורה, הוא היה עונה 'אימא, אני עוד לא מת, שחררי'. כל יום הייתי מדברת איתו. בשבת דיברתי איתו ב-11 בלילה, הוא היה כל כך מאושר".
דוד תכנן להתחתן עם בת זוגו לאחר השחרור, ודיבר על להתגיס לשב"כ: "היו לו תוכניות להכל. אבל לבורא עולם יש תוכניות משלו שאני עוד לא מצליחה להבין. הוא אמר שב"כ, המערכת הביטחונית יותר דיברה אליו. הבטחתי לו על הקבר להמשיך את הדרך שלו".
גלית הסבירה כי עבורה להמשיך את דרכו של דוד זה לדאוג לחיילים השקופים: "למי שאין להם אוכל בבית, שאין להם מזרון לישון עליו, שאין להם פינת אוכל, שאין להם מאיפה לאכול ולשתות. לדאוג להם. וזה מה שאני אעשה. לא יהיה חייל שיחזור אחרי חמישה שבועות בלבנון, וישן על מזרון. זה לא יקרה כל עוד אני אמא שלו.
"אני אשים את החיים שלי על זה שזה לא יקרה. אני אהפוך עולמות ואני אגיע לכל משפחה שאין לה. כל משפחה שאין לה תקבל סל כל שבוע".
