בית המשפט המחוזי בבאר שבע אישר לאחרונה את מכירת פעילותן של חברות 'ניצני הדר ייצור ושיווק בע"מ' ו'ניצני הדר מרקט בע"מ' לקבוצת מימון - מהשחקניות הבולטות בשוק התבלינים בישראל, בעלת המותג 'תבליני מימון', לאחר שהחברות נקלעו להליכי חדלות פירעון.
בעלי החברות טוענים, כי החברות נקלעו לחובות כבדים בעקבות מהלך התרחבות יקר, עיכובים בהפעלת מפעל חדש, התייקרות חדה של חומרי גלם וחנות שנפתחה ונסגרה בתוך ארבעה חודשים בלבד.
ההחלטה למכירת החברות, שניתנה על ידי השופט יעקב פרסקי, קיבלה את עמדת הנאמנים שמונו להן, עו"ד גיל אפרתי ורו"ח אמיר גד, ואת עמדת הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי במשרד המשפטים.
בית המשפט העדיף הצעת רכש בסך 2 מיליון שקל מצד קבוצת מימון, אף שבעלי המניות הגישו ברגע האחרון הצעה נגדית בסך 5 מיליון שקלים.
העדפת ההצעה הנמוכה התקבלה לאור הטענות כי ההצעה המאוחרת אינה מגובשת, אינה ברורה ואינה מגובה בערבות בנקאית כנדרש.
'ניצני הדר', שהוקמה בשנת 2004, פעלה במשך שנים בתחום הייצור, הייבוא והשיווק של מוצרי מזון מתוקים. בשנים האחרונות ניסו בעליה להרחיב את הפעילות לתחום השוקולד, באמצעות חברה נוספת, הקמת מפעל חדש, רכישת מכונות וקווי ייצור ופתיחת חנות למכירה ישירה.
את הפעילות ניהלה משפחה מדרום הארץ, שהפעילה את העסק המשפחתי הוותיק וניסתה להפוך אותו לפעילות ייצור ושיווק רחבה יותר.
נקודת השיא של החברה נרשמה בשנת 2022, אז הגיע מחזור הפעילות של 'ניצני הדר' לכ־15.8 מיליון שקל. אלא שלאחר מכן החל מהלך ההתרחבות להכביד על החברות. לפי גרסתן, הקמת המפעל החדש באוקטובר 2023 חייבה השקעה של כ־4.5 מיליון שקל, בין היתר ברכישת מכונות וקווי ייצור. פתיחת המפעל התעכבה בכשבעה חודשים, ובשל כך החלה פעילותו רק בסמוך לפרוץ מלחמת חרבות ברזל.
לטענת החברות, העיתוי הזה פגע בביקוש למוצריהן, גרם להאטה בפעילות העסקית, יצר הפסדים ותזרים שלילי והקשה עליהן לעמוד בהחזרי ההלוואות והאשראי שניטלו לצורך מימון ההתרחבות. לכך הצטרפה, לפי גרסתן, עלייה של יותר מ־150% במחירי חומרי הגלם, ובראשם השוקולד, שהוא רכיב מרכזי בתהליך הייצור.
גם החנות שהקימו בעלי החברה לא הצליחה לייצב את הפעילות. החנות, שנועדה למכור את מוצרי הקבוצה ישירות לצרכן, הוקמה בעלות של כ־800 אלף שקל, אך לא עמדה ביעדים ונסגרה לאחר ארבעה חודשים בלבד. סגירתה העמיקה את ההפסדים וגירעונות החברות.
על רקע המשבר פנו החברות לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה לעיכוב הליכים ולהגנה מפני נושים, כדי לנסות לגבש הסדר חוב ולהמשיך לפעול כעסק חי. לפי הצהרת החברות, היקף החובות אליהם נקלעו עומד על כ־12.5 מיליון שקל.
החובות כוללים מיליוני שקלים לבנקים ולנושים מובטחים, בהם בנק לאומי, שלו יוחסה נשייה של כ־5 מיליון שקל, ובנק מזרחי, שלו יוחסה נשייה של כ־2.85 מיליון שקל. ספקית חומרי הגלם פוליבה טענה לחוב של יותר מ־680 אלף שקל.
חלק מהנושים הביעו הסתייגות מבקשת החברות. הבנקים דרשו הגנות לאשראי שהעמידו לחברות, פוליבה התנגדה להגנה על הערבים האישיים, ובנק דיסקונט טען כי מקורות המימון אינם ברורים וכי הצעת ההסדר שהוצגה נראית כמשאלת לב.
לאחר שמיעת עמדות הצדדים הורה בית המשפט על פתיחת הליכי חדלות פירעון ומינה את עו"ד אפרתי ורו"ח גד לנאמנים לחברות.
לאחר מינויים בדקו הנאמנים את פעילות המפעל, המלאי, מצבת השיקים הדחויים, מצב הלקוחות ויכולת ההפעלה. הם ביקרו במפעל, נפגשו עם בני המשפחה ועם מנהלת החשבונות, ובחנו אם ניתן לשמר את הפעילות כעסק חי.
בדוח אותו הגישו ציינו הנאמנים כי לא מדובר בחברה ריקה מתוכן, אלא במפעל פעיל המעסיק כ־20 עובדים, מכונות, מלאי, לקוחות ויכולת ייצור ממשית.
תוכנית ההפעלה שגיבשו הנאמנים הצביעה על רווח תפעולי צפוי של כ־459 אלף שקל לארבעה חודשים, לפני פחת, מיסים והוצאות מימון. עם זאת, הנאמנים קבעו כי מדובר ברווחיות רזה מדי כדי לבסס עליה הסדר שיקום משמעותי ללא הזרמת הון חיצוני.
לכן הם פנו למסלול של איתור משקיע, שותף או רוכש, במטרה לשמר את ערך הפעילות במקום להביא לפירוק מיידי.
בסופו ההליך לאיתור רוכשים נותרה על השולחן הצעה אחת בלבד שעמדה בתנאים שהוגשה על ידי קבוצת מימון, שהציעה תשלום מידי בסך 2 מיליון שקלים עבור רכישת הפעילות. ההצעה לא כללה את המלאי ואת התוצרת המוגמרת.
לאחר שהנאמנים ביקשו לאשר את הצעת קבוצת מימון, הגישו בעלי המניות הצעה חלופית.
על פני הדברים, הצעת בעלי המניות נראתה גבוהה יותר: היא כללה תשלום של 1.35 מיליון שקל בתוך ארבעה חודשים ועוד 3.6 מיליון שקל בפריסה ארוכה של 72 תשלומים חודשיים. בנוסף כללה ההצעה תשלום עבור המלאי בתוך 60 יום וסיוע בגביית חובות החברה.
לפי ההחלטה, ההצעה הייתה אמורה להזרים לקופה כ־5 מיליון שקל וסכומים נוספים.
הנאמנים והממונה על חדלות פירעון התנגדו נחרצות להצעת בעלי המניות. לטענתם, ההצעה מעורפלת, לא ברורה, לא עומדת בהוראות בית המשפט ולא מגובה בערבות בנקאית אוטונומית כנדרש. הקושי המרכזי היה שהסכום העיקרי לא היה אמור להשתלם לחברה באופן מידי, אלא רק בתוך ארבעה חודשים. בנוסף, במקום בטוחה בנקאית ממשית, שנדרשה במכרז אותו אישר בית המשפט, הוצגה על ידי בעלי המניות רק ערבות אישית מטעמם.
הממונה על חדלות פירעון הצטרף לעמדת הנאמנים ותיאר את הצעת בעלי המניות כהצעה ש"מגלה טפח ומכסה טפחיים".
השופט פרסקי קבע כי תגובת הממונה מדברת בעד עצמה, ואימץ את החשש כי דחיית המכר תוביל לשחיקה נוספת של פעילות החברות ולאובדן ההצעה היחידה שנותרה.
בית המשפט נתן משקל גם לעיתוי שבו הוגשה הצעת בעלי המניות. השופט פרסקי ציין כי בעלי המניות המתינו עד "לדקה ה־90", וכי לא ניתן הסבר מדוע הצעתם הוגשה רק בשלב כה מאוחר. עוד קבע כי בהיעדר ערבות בנקאית יהיה קשה להטיל עליהם אחריות לנזקים אם לא יעמדו בהצעה, וכי פעילות החברה הולכת ונשחקת ככל שאין הכרעה בשאלת המכר.
בהחלטה צוין גם, כי קיים חשש שהמציע היחיד, קבוצת מימון, יחזור בו מהצעתו. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי אם הצעת הנאמנים לא תאושר, קופת ההליך עלולה להישאר מול שוקת שבורה: מצד אחד בלי עסקה מאושרת, ומצד שני עם הצעה חלופית שאינה מגובשת ואינה מובטחת.
בסופו של דבר אישר השופט פרסקי את מכירת פעילות החברות לקבוצת מימון. בכך העדיף בית המשפט הצעה נמוכה יותר לכאורה, אך ודאית ומגובשת יותר, על פני הצעה גבוהה יותר על הנייר, שלא גובתה בערבות בנקאית ולא סיפקה ביטחון ממשי לקופת הנושים.
הרכישה מסמנת כניסה ראשונה של קבוצת מימון לתחום השוקולד. החברה, שמחזיקה במותגים ובהם "תבליני מימון", "מימונ'ס אפייה", "תבליני ביטון יוחאי", "בלובריז" ו"אקסטרה", ציינה כי המהלך משתלב באסטרטגיית ההתרחבות שלה בענף המזון.
