1.
מאז אותה שיחה במהלכה הבהיר ראש הממשלה נתניהו לאחד הנציגים החרדים כי אין סיכוי לקדם את חוק הגיוס, שבעצם לא טוב לקדם אותו בעיתוי של ערב בחירות, היה ברור ששעון החול מתקתק - ולא לטובתו.
נתניהו, שפיקח הוא, היה אמור להבין שלעיתים עדיף להפסיד חצי מנדט–מנדט, אפילו שניים, לטובת גוש מגובש שהולך איתך באש ובמים בכל תנאי ובכל מחיר. גוש כזה מותיר לצד השני ברירה אחת להרכבת ממשלה: צירוף מפלגות ערביות. אופציה שלא עוברת 'חלק בגרון' לחלק גדול מהישראלים, בטח לא אחרי הטבח של ה-7 באוקטובר.
כעת - לאחר ההחלטה הדרמטית של מרן הגר"ד לנדו - התמוטט 'הגוש' שנצמד אל נתניהו גם בארץ לא זרועה, בהיותו ח"כ מן המניין באופוזיציה, ונתניהו נותר בודד במערכה.
האם יש מצב שהעיסוק האינטנסיבי שלו בזירות המלחמה - עזה, לבנון, איראן ויו"ש - גרם לו שלא להתרכז מספיק בשדה הפוליטי ולעשות, כנראה, את שגיאת חייו?
2.
פעם, לפני חודשים רבים, עוד לפני שהפך לאופוזיציה רשמית לממשלה, יצא לי לשוחח עם מי שהיה אז שר השיכון, יצחק גולדקנופף. ניסיתי להסביר לו שב'דגל' וגם בש"ס חושבים אחרת ממנו: מאמינים (עדיין) לנתניהו, ושגם אם הוא עצמו יפרוש, גם אם יצליח לגרור אתו לאופוזיציה את סגן השר דאז יעקב טסלר, גדולי התורה הליטאיים סבורים שאין לשבור כלים.
לא כולם מכירים את האיש. יש שנוטים ללעוג לאמירות כאלו ואחרות שלו. אבל מי שמנהל עם גולדקנופף שיחות עומק יודע שהוא פיקח לא קטן בנושאים הפוליטיים. הוא הסביר לי אז שיש דברים שזורמים באופן טבעי, שלא יתכן שגור וויז'ניץ יפרשו - ויתר הנציגות החרדית תישאר בקואליציה ב'סבבה' שלה. (המילים שלי, הרעיון שלו).
לטעמו, זה פשוט היפך ההיגיון. תקופה ארוכה סברתי שטעה. כי הנה, יתר הנציגים החרדים אכן פרשו מתפקידיהם, אבל רק ב'כאילו'. עזבו משרדים, אבל המשיכו להיות לויאליים לקואליציה. בסדר, החרימו פה ושם חוק כזה או אחר, אבל בדברים מהותיים התייצבו ואמרו 'הנני'.
3.
היום הבנתי סופית את מה שחלחל בראשי כבר שבועות ארוכים: יש תופעה טבעית של סחף. זה ששני נציגים פרשו בקול רעש גדול מהקואליציה, כולל אמירה מפורשת שלא יצביעו בעד חוק הגיוס - עשה את פעולתו.
האמירה של נתניהו לפיה אינו מעוניין להעביר את חוק הגיוס עד הבחירות הפילה את כל האסימונים לכולם.
פתאום התברר שהנציגות מגור צפתה מראש שזה בדיוק מה שיקרה. שיגררו ויגררו ויגררו, ויסעו ויחנו, ויחליפו את יולי בביסמוט, ויגידו 'יולי אשם' ו'הנה מפתח הקסמים של בועז ביסמוט', ויפתחו מלחמות, ויסעו מ'עם כלביא' ל'שאגת הארי', ויחזרו לאותה נקודה: נתניהו אינו מעוניין להעביר את חוק הגיוס.
עכשיו יהיו מי שיאמרו לכם: 'לא לא, הוא רצה גם רצה, פשוט זה נגרר וכעת אי אפשר'. אבל תהיה גם האסכולה 'הבבצ'יקית' שתאמר: 'אמרנו לכם'. הוא לא רצה מלכתחילה.
היום הוכח, שהאסכולה הזו שכנעה גם את מנהיגה הרוחני של דגל התורה, מרן הגר"ד לנדו - שיצא בקריאה נחרצת: "לא מאמינים יותר לנתניהו". נקודה. סוף פסוק.
4.
מכאן, לאן?
לכל תומכי 'גוש השינוי' אני מציעה היום: הזיזו את בקבוקי השמפניה אל קדמת המקרר. יש סיכוי טוב שאתם הולכים לחלוץ מהם את הפקק אחרי הבחירות. תהא התוצאה אשר תהיה, במצב בו נתניהו נותר ללא גוש, הוא יתחנן להצטרף לממשלה ציונית נטולת חרדים, ואתם - תוכלו לבחור בחירה של מנצחים: או לסלוח לו ולמרק את כל הכעסים שצברתם במהלך השנים - או להחליט שאתם מוותרים לחרדים על חובת גיוס למי שלומד (בהדגשה על 'מי שלומד') מוותרים על סנקציות, גזירות כלכליות שיפגעו בראש ובראשונה בילדים רכים או בנשים שמעוניינות לצאת לעבוד - ויוצאים לדרך פוליטית חדשה, כשהחרדים חלק ממשלתכם.
תופתעו לגלות, שהחרדים לא מתכוונים להפוך את המדינה למדינת הלכה, הם גם לא מצפים לקבל תקציבים מעבר למה שקיבלו בעבר קיבוצים ויתר פונקציונרים. רגע אחרי שתחוקקו חוק גיוס תגלו בתדהמה שיש חרדים במדי צה"ל, כאלו שאינם מעוניינים לשבת וללמוד, אבל נוכח מה שכונה בציבור החרדי 'גזירות שמד' נרתעו מלשתף פעולה עם שלטונות הצבא.
כשתשחררו - תופתעו לגלות כמה מהם מגיעים. לא לכלא 10, לבקו"ם. להתגייס או לשרת שירות לאומי או אזרחי.
5.
אם האופציה השנייה אכן תתרחש, נתניהו יוכל לשבת בביתו ולנוח מעמל של שנים, לכתוב עוד ספר - ובעיקר לעשות את חשבון הנפש.
כי נראה, שמה שהיה חסר לו בהבנה הפוליטית, למרות ה-IQ הגבוה שלו, היא התובנה שיש קווים אדומים שכשאתה עובר אותם, החרדים צועקים 'הצילו' ובורחים לך מתחת לידיים.
מזה תקופה ארוכה חש הציבור החרדי רדוף תחת הגזירות. הוא האשים את בג"ץ, את בית המשפט, אבל לא רצה להאמין שאתה, בנימין בן צילה, מי שהחרדים נצמדו לשולי גלימתו גם כשחטף כתב אישום, גם כשהוחרם על ידי מפלגות רבות, אתה הוא זה שתתקע להם את החוק.
כשהתגלה להם שאתה הוא זה שמעכב כעת את העברת החוק, בגלל שיקולים של מנדטים, בעוד ילדיהם נתונים תחת איום של מעצר באישון לילה - עברת את הקו האדום.
תרשום לעצמך, נתניהו, את התאריך הזה. יום שלישי כ"ה באייר. אני, במקומך, הייתי מקדישה לו פרק שלם בספר שתוציא לאור, מן הסתם, בעתיד.
