ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, בנאום שבו התייחס למלחמה, לטבח שבעה באוקטובר, לאיראן ולחיזבאללה. במהלך דבריו אף שלף ביפר והציג אותו מעל הבמה.
עם כניסתו של נתניהו לאולם נשמעו קריאות "עם ישראל חי". במקביל, עשרות נציגי מדינות עזבו את האולם עם תחילת נאומו. נתניהו הגיב ליציאת הנציגים ואמר: "אם יש עוד פחדנים שעדיין לא עזבו את האולם, בבקשה עשו זאת עכשיו!".
ראש הממשלה התייחס למערכה מול איראן ואמר כי ההחלטה להשמיד את מתקני הגרעין שלה הייתה מבחינתו ברורה. "להשמיד את מתקני הגרעין של איראן הייתה משימה קשה, אבל ההחלטה הכי קלה שקיבלתי כראש ממשלה", אמר.
בפנותו לנשיא סוריה א-שרע אמר נתניהו: "אתה צריך לדעת שיהודים היו ברמת הגולן עוד בימי התנ"ך".
בהמשך תקף את הטענות נגד ישראל בזירה הבינלאומית. "הם מאשימים את ישראל הזעירה בקולוניאליות. גם צרפת ובריטניה מאשימות אותנו - למען השם הם אלו שהמציאו את המונח. איזה שטויות", אמר.
לדבריו, "הסכסוך הזה הוא לא על טריטוריות, אלא על קיום המדינה היהודית". הוא הצהיר: "אנחנו עומדים לנצח. אין לנו ברירה אחרת".
נתניהו הזכיר במהלך דבריו את אחיו יוני ואת המפגש ביניהם במלחמת יום הכיפורים, ובהמשך עבר לדבר על מתקפת שבעה באוקטובר, שאותה הגדיר "היום האפל בהיסטוריה של ישראל".
ראש הממשלה אמר כי בזמן הטבח לא היו ישראלים ברצועת עזה, אך לדבריו הדבר לא מנע מחמאס לבצע את המתקפה. "הם ביצעו את הטבח הגדול ביותר מאז השואה", אמר, ותיאר את מעשי חמאס ואת רצח הישראלים.
"ביום האפל הזה האויבים שלנו ציפו מאיתנו לקרוס. אבל לא קרסנו. במקום זאת קמנו ולחמנו כאריות", אמר נתניהו.
הוא התייחס גם להיקף המערכה בשנים האחרונות: "ב-3 השנים האחרונות החיילים שלנו נלחמו יום-יום במלחמה של 7 חזיתות. אתם מכירים מדינה אחרת בגודל של ניו ג'רזי שיכולה להילחם ב-7 חזיתות במשך 3 שנים?".
באחד הרגעים הבולטים בנאום שלף נתניהו ביפר והציג אותו לנוכחים. "זוכרים את הביפרים?", שאל והוסיף כי חיזבאללה "ודאי זוכר".
נאום ראש הממשלה: אדוני יושב הראש, לפני שאני מתחיל, רק הודעה קטנה: אם ישנם עוד פחדנים מוסריים שעדיין לא עזבו את האולם הזה, בבקשה יעשו זאת עכשיו, תודה רבה.
גבירותיי ורבותיי, לפני 14 שנים עמדתי על הדוכן הזה ושרטטתי קו אדום. הבטחתי לעצור את דיקטטורת הרצח של איראן מלפתח פצצות אטום – נשק גרעיני שנועד להשמיד את ישראל, נשק גרעיני שיכול לאיים על העולם כולו. זה בדיוק מה שעשינו.
עכשיו, תנו לי לומר משהו שאולי יפתיע אתכם: השמדת מתקני הגרעין של איראן הייתה קשה, היא הייתה קשה מאוד לביצוע. אבל עבורי, זו הייתה אחת ההחלטות הקלות ביותר שאי פעם נדרשתי לקבל כראש ממשלה, משום שאם לא היינו עושים זאת, כולנו היינו מתים עכשיו. רוצים לשמוע את האירוניה האולטימטיבית? בהגנה על עצמה, ישראל מגינה גם על רבים מהצירים שזה עתה עזבו את האולם הזה. למעשה, אני רוצה שתדעו שרבים ממנהיגיהם אפילו מודים לנו בפרטיות על כך שחיסלנו את הגרעין האיראני. קשה לדמיין צביעות מדהימה יותר, אבל זה בדיוק מה שזה.
עכשיו, זו לא הפעם הראשונה שאנו עומדים מול איום השמדה. ב-5 ביוני 1967, ישראל הייתה מוקפת באויבים שנשבעו להשמיד אותנו. לא היינו אז ביהודה ושומרון, לב המולדת ההיסטורית של העם היהודי. לא היינו בעזה, לא היינו ברמת הגולן – ואגב, מר אושרה, עליך לדעת שהיהודים נמצאים ברמת הגולן מאז ימי משה, אפשר לקרוא על כך בתנ"ך.
לא, באותו זמן, ערב מלחמת ששת הימים ב-1967, לא היינו באף אחד מהמקומות הללו. היינו בפיסת קרקע זעירה, וכך אנחנו עדיין, השווה לכשליש מאחוז אחד משטח העולם הערבי כולו. ובכל זאת הם מאשימים את ישראל, ישראל הקטנה, בקולוניאליזם. איזה מין קולוניאליזם?
ומי מאשים אותנו יותר מכול? ביניהם ישנם אנשים בבריטניה ובצרפת, למען השם! הם המציאו את המושג, המושבות שלהם השתרעו על פני הגלובוס כולו. קולוניאליזם? תעשו לי טובה, עוד שקר.
ובכל זאת, באותו זמן, על פיסת האדמה הזו – בלי גדה מערבית, בלי עזה, בלי רמת הגולן – רק עצם הישרדותה של המדינה היהודית האחת והיחידה הזו. כי זה מה שהסכסוך הזה עוסק בו: הוא לא עוסק בשטחים, הוא עוסק בקיומה של מדינה יהודית בכל גבול שהוא.
ובכל זאת, באותו זמן, ממש באותו זמן, איימו עבר להשמיד אותנו שלושה צבאות ערביים שעמדו לפלוש אלינו. אתם יודעים מה ישראלים עשו באותו זמן? הם חפרו קברי אחים כהכנה לאלפים ולרבבות של נפגעים, כהכנה לקבור את מתיהם. באותו זמן הייתי תלמיד תיכון ישראלי בפילדלפיה, פנסילבניה. חמישה ימים לפני פרוץ המלחמה, טסתי בחזרה לישראל.
מצאתי מדינה בהחשכה מוחלטת, ישראל נערכת לפגיעה. טסתי בחזרה לראות את אחי יונתן, יוני. הוא היה קצין צנחנים בן 21, וכמו שאר הצבא, היחידה שלו כבר גויסה. הלכתי למצוא אותו, ואמרו לי שהצנחנים חונים בפרדסים, מטעי התפוזים סביב רמלה. אז הלכתי לשם ושאלתי כמה חיילים: "האם אתם יודעים היכן יוני נתניהו?" "לא, לא". ואז בחור אחד אמר: "אה, אתה מתכוון לבחור הצעיר? כן, הוא בפרדס הבא."
אז הלכתי לשם, ופתאום בקצה שורה ארוכה של עצים ראיתי את אחי. הוא היה בשוק מוחלט לראות אותי. "ביבי," הוא אמר, "ביבי, מה אתה עושה כאן?" רצנו, חיבקנו זה את זה, ועל כוס קפה צבאי מאולתר שאלתי אותו את השאלה שהייתה בראשי, השאלה שהייתה בראש של כולם. יוני שאל: "מה הולך לקרות?" הוא עשה הפסקה ואז אמר משהו שלעולם לא אשכח: "אנחנו הולכים לנצח. אין לנו ברירה אחרת."
אני זוכר את המילים האלה כאילו היו אתמול: אנחנו הולכים לנצח, אין לנו ברירה אחרת.
כאשר עשינו זאת, תשע שנים לאחר מכן, טרוריסטים פלסטינים חטפו מטוס נוסעים שהיה בדרכו לישראל. הם לקחו אותו לאנטבה שבאוגנדה. כמו נאצים, הטרוריסטים הפרידו את הנוסעים היהודים – גברים, נשים, ילדים, תינוקות. הם איימו להרוג את כולם אם ישראל לא תשחרר מחבלים פלסטינים. ואז, ב-4 ביולי 1976 – סליחה, ב-4 ביולי 1976, שנת המאתיים של ארצות הברית, באחת ממשימות ההצלה הדרמטיות ביותר בזמנים המודרניים, יוני הוביל את חייליו האמיצים ללב אפריקה. בדרך ניסית הם חילצו 103 בני ערובה יהודים והביאו את כולם הביתה, כל אחד ואחד מהם.
אחי, מפקד כוח הפריצה, היה החייל היחיד שנהרג במבצע הזה. אני רוצה להודות לאוגנדה שוב על כך שהקימה לאחרונה פסל לזכר יוני במקום שבו נפל.
חבריי, דבריו של יוני נכונים היום בדיוק כמו שהיו לפני יותר מחצי מאה: אנחנו הולכים לנצח, אין לנו ברירה אחרת.
בשום זמן הדבר לא הוכח בצורה ברורה יותר מאשר ב-7 באוקטובר 2023, היום האפל ביותר בתולדות ישראל.
באותו יום נורא, אלפי מחבלים פלסטינים פרצו לישראל מעזה. עכשיו, אני רוצה שתדעו שלא היה ישראלי אחד אז בעזה – לא אזרח, לא חייל, אף לא אחד. אבל זה לא משנה במאומה. מחבלי החמאס ביצעו את הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה. הם עברו מבית לבית וירהו באזרחים ישראלים מטווח אפס.
הם עשו זאת בשמחה לאיד, בשמחה סדיסטית. הם שידרו בשידור חי בזמן שרצחו. ואת מי הם רצחו? את אותם ישראלים, שכניהם, שנתנו להם עבודה, שאספו ילדים פלסטינים בגבול עזה והסיעו אותם לבתי חולים בישראל לטיפולים בסרטן ואז החזירו אותם. האתם יכולים לדמיין מפלצתיות שכזו?
מפלצות החמאס הללו טבחו בניצולי שואה, שרפו תינוקות בעודם חיים מול עיני הוריהם, ערפו את ראשי הגברים שלנו, פגעו באכזריות בנשים שלנו ואז רצחו אותן. בסך הכל הם טבחו ב-1,200 ישראלים באותו יום. אני רוצה
לתת לכם מושג מה משמעות הדבר עבור מדינה בת 10 מיליון נפש: באופן יחסי, זה שווה ערך ל-40,000 אמריקאים תמימים שנטבחו בפחות מ-24 שעות. זה פי 16 מאירועי 11 בספטמבר – 16 אירועי 11 בספטמבר שהתרחשו לא הרחק מכאן.
באותו יום אפל, אויבינו ציפו שנקרס. ובכן, לא קרסנו, אלא קמנו ונלחמנו כאריות. במשך שלוש השנים האחרונות, חייليנו הגיבורים נלחמו יומם ולילה במלחמה בת שבע חזזיות.
האם אתם מכירים מדינה אחרת בגודלה של ניו ג'רזי המסוגלת להילחם במלחמה בת שבע חזיתות? במשך שלוש שנים, שבע חזיתות: חמאס, החות'ים, מיליציות איראניות בעיראק, מיליציות בסוריה, מחבלים פלסטינים ביהודה ושומרון – כולן התאחדו נגדנו כדי למחות אותנו מעל פני האדמה. הן נכשלו, משום ובמקום לקרוס, הנחתנו מכות אנושות על כולן. יחד עם ידידינו האמריקאים הגדולים, ריסקנו את הצבא, הצי, חיל האוויר ומתקני הגרעין של איראן.
ישראל הכתה בחמאס, הלמנו בחיזבאללה. אתם זוכרים את הביפרים? זוכרים את הדברים האלה? זוכרים אותם, כן?
ובכן, אני יכול לומר לכם שחיזבאללה בהחלט זוכר אותם. ונחשו מה קרה לרוב ארסנל הענק של 150,000 טילים בליסטיים ורקטות, שכולם כוונו אל האזרחים שלנו? הם אינם. מנהיגי חיזבאללה מתים, רוחם נשברה.
רב-המרצחים, הרוצחים ההמוניים הגדולים ביותר על פני האדמה – לא רק שהרגו ישראלים, אלא הרגו אמריקאים, הרגו בריטים, הרגו אזרחים של עשרות מדינות – חמינאי, דף, סינוואר, הנייה, נסראללה, ואלפי טרוריסטים אחרים שניסו להשמיד אותנו, כולם אינם עוד. המחבלים שנותרו מנסים נואשות להתארגן מחדש; מדי פעם הם מנסים לרצוח את בני עמנו, ובמיוחד הם מנסים לרצוח את אנשינו במולדתנו ההיסטורית ביהודה. אגב, משם מגיע השם "יהודי" – יהודה, זו האדמה שלנו. הם מנסים לרצוח אותנו, אלפי ניסיונות בשנה נגד משפחות, משפחות שלוות הנוסעות בכבישים; הם יורים על נשים בהריון, הם יורים על משפחות שלמות. כמובן ששום דבר מזה אינו מסוקר בתקשורת הבינלאומית או ברשתות החברתיות, שום דבר, שום דבר מזה. מה שהם מסוקרים זה קומץ של עבריינים צעירים, כ-150 במספר, שזורקים אבנים, שכרותגים עצי זית מדי פעם, שמציתים שריפות – אני לא יכול לסבול את זה, אני לא אסכים לוויגילנטיזם (בריונות אזרחית). אנחנו מדינת חוק, ולכן הפעלנו עליהם את השב"כ. אבל לזה הם קוראים "אלימות מתנחלים", ומספר הנפגעים בשנה – אולי שניים-שלושה בכל הזמן המדובר, אולי שניים או שלושה הרוגים – לעומת אלפי פיגועי טרור נגד המתנחלים השלווים, אנשים מכובדים, שומרי חוק.
איזה עיוות! זו אובססיה. אני שומע את הדיון הזה כאן – כלומר, מנהיגי מדינות מדברים על כך ברצינות תהומית
ואומרים זאת בכזו חשיבות: "אנחנו לא יכולים לסבול את אלימות המתנחלים". אתם לא יודעים על מה אתם מדברים!
תקשיבו: לפני יומיים, לפני יומיים, לפני יומיים – אני אומר את זה לעמיתי עמנואל מקרון – לפני שלושה ימים, אזרח צרפתי, נתנאל שוקרון, אב לשישה, נורה למוות כשביקר במעיין עם בנו בן ה-16, ומחבל חמאס ביהודה ושומרון בא וירה עליו מטווח אפס. המילים האחרונות שאמר היו: "ברח, ברח בני, הצל את עצמך." זה היה לפני שלושה ימים. לפני יומיים ביהודה ושומרון, קצין במילואים, חייל במילואים, נריה לייטר, נדרס למוות על ידי מחבל פלסטיני דורס. הוא נלחם על חייו כעת בבית חולים בירושלים. ביקרתי את המשפחה ממש לפני שעליתי למטוס לכאן.
נריה, אב לָארְבָּעָה, הוא בנו של יחיאל לייטר, השגריר המבריק שלנו לארצות הברית. לפני שלוש שנים, בנו הבכור של יחיאל, משה, אב לשישה, נהרג בעת שסרק מבנה מלכוד בעזה.
יחיאל, אחי, כאבך אינו ניתן למידה. כל עם ישראל ורבים מחוץ לישראל מתפללים לחייו של נריה. אבל למרות הכאב, למרות הייסורים, איננו נכנעים. בפוסט אחרון לפני שהותקף, נריה כתב את הדברים הבאים – הקשיבו לזה: "אין לנו ארץ אחרת. זו זכות להגן עליה." אל נריה ולכל גיבורי ישראל אני נודר נדר קדוש: הקרבתכם לא לשווא.
נמשיך להגן על מדינתנו, נמשיך לנצח משום שאין לנו ברירה אחרת.
במערכה הזו נגד הברברים, לא היה לנו שותף גדול יותר מהנשיא טראמפ. אני מודה לו, אני מודה לו על מנהיגותו האמיצה. הוא התעמת באומץ עם סכנה עצומה לאמריקה, לישראל ולעולם כולו. לפני עשורים הוא הבין שאם יושארו ללא מענה, האייתוללות הפנאטיים שקוראים "מוות לאמריקה, מוות לישראל" יממשו בסופו של דבר את פנטזיות הטירוף שלהם. לכן ישראל ואמריקה פעלו יחד, לא רק כדי להגן על עצמנו אלא כדי להציל את הציוויליזציה. טייסים אמריקאים אמיצים לצד טייסים ישראלים אמיצים טיסו משימות משותפות בשמי איראן. אמריקה וישראל גם פעלו יחד כדי להחזיר את שאר חטופינו. החזרנו כל אחד ואחד מהם.
אתם שואלים מדוע אנחנו מנצחים? ובכן, יוני אמר זאת בפשטות: "אין לנו ברירה אחרת."
ולאורך המלחמה הארוכה הזו, המטרה שלנו מעולם לא התערערה: לנצח, לנצח בנחישות בלתי מתפשרת, לנצח באומץ לב ללא פשרות, משום שזוהי ישראל – אומה אחת הנלחמת למען עתיד אחד. שמאל וימין, צעירים וזקנים, דתיים וחילוניים. האם יש לנו חילוקי דעות?
כמובן שכן, למי אין?
אבל ברגעים קריטיים, אותם רגעים המעצבים את גורלנו, אנו עומדים יחד, משום שמה שמאחד אותנו חזק פי כמה וכמה: ההיסטוריה שלנו, הערכים שלנו, האומץ, אומץ הלב של אנשינו האמיצים שעמדו מול 1,000 טילים בליסטיים אדירים שאיראן המטירה על ערינו, על אזרחינו. גבירותיי ורבותיי, אתם יושבים כאן באולם העצרת הכללית של האו"ם. האם אתם יודעים מה טיל בליסטי אחד, במשקל טון אחד, רק אחד במשקל טון אחד, היה עושה אילו היה פוגע במקום הזה? הוא היה מוחק את המתחם כולו. למעשה, שני טילים כאלה היו מוחקים את האו"ם. אז אתם יכולים לדמיין, תחשבו על 1,000 טילים ענקיים הנופלים מהשמים על הערים שלכם, על הבתים שלכם. אני מצדיע לאומץ ליבו של עם ישראל, אני מצדיע לאומץ ליבם של חיילינו האמיצים – יהודים, נוצרים, מוסלמים – הצבא המוסרי בעולם, צה"ל.
במשך שלוש שנים, חיילינו האמיצים נלחמים בגבורה במלחמה בת שבע חזיתות, אך ישנה חזית שמינית
למלחמה הזו: מלחמת האמת. היא מתנהלת בתקשורת העולמית וברשתות החברתיות בצורה הזדונית ביותר.
מספר מדינות זרות הוציאו מיליארדים רבים כדי להפיץ שקרים על מדינתי. הראשונה לעשות זאת הייתה קטאר.
לפני עשורים היא החלה לממן באופן מסיבי אוניברסיטאות אמריקאיות וכלי תקשורת רעילים כמו אל-ג'זירה. הם עשו זאת גם באירופה, אגב, ומטרתם הייתה ברורה: לשטוף את מוחם של צעירים לשנוא את ישראל, לשנוא את אמריקה, לשנוא את המערב.
זו אותה קטאר המארחת את קצבי חמאס מ-7 באוקטובר. כעת, המדינה האחרונה שהפכה למפיצת-על של שקרים אנטישמיים היא טורקיה. ארדואן..... ארדואן הוא רודן. הוא גם מארח את ראשי הטרור של חמאס, הוא רצח אלפי אזרחים כורדים, הוא מכחיש את רצח העם הארמני, הוא כלוא עיתונאים וראשי אופוזיציה – למעשה, אני חושב שהוא מחזיק בשיא עולמי בזה, וזה תואר קשה, אבל אני חושב שהוא מספר אחת. הוא כובש שלא כדין את צפון קפריסין, חברה באיחוד האירופי, והוא פוגע באופן קבוע ביוון, חברה בנאט"ו. כעת הוא רוצה להשתלט על סוריה – ובכן, זה לא מפתיע, כי הוא קורא להשמדת ישראל כמעט מדי יום. הוא אומר שהוא הולך להיות שליט ירושלים. לא, אדוני, אתה לא תהיה. זו האדמה שלנו, העיר שלנו, בירתנו הנצחית. רודנים ברחבי העולם מבקשים לאיים עלינו, הם מבקשים לערער את נחישותנו במסע השקרים שלהם, אך בסופו של דבר, כמו בשדה הקרב הצבאי, העם היהודי ינצח.
זה ייקח זמן, זה ייקח זמן לנצח את השקרים, זה ייקח זמן לעולם להכיר במה שברור כל כך לעין: שחמאס השתמש באזרחים פלסטינים כמגנים אנושיים, שהשתמש בבתי חולים, בבתי ספר, במסגדים כעמדות פיקוד של טרור, ושהוא גנב חלק ניכר מהמזון שהכנסנו לעזה. ובעוד חמאס עשה הכל כדי לשמור את האזרחים הפלסטינים בקו האש, לעתים קרובות באיומי אקדח, ישראל עשתה הכל כדי להוציא אותם מקו האש. שלחנו מיליוני הודעות טקסט שהזהירו אזרחים לעזוב אזורי לחימה, ביצענו מיליוני שיחות טלפון, הורדנו מיליוני עלונים. אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות: איזה משטר גנוצידי מעניק מיליון חיסונים נגד פוליו לאוכלוסיית האויב? איזה משטר שדוגל בהשמדת עם מאפשר חלוקה של 2 מיליון טון מזון לעזה? זה טון לכל אדם!
להאשים את ישראל ברצח עם זה השקר הגדול ביותר של המאה. אם אתם רוצים לדעת עד כמה זה שקר גדול, אם אתם רוצים לדעת עד כמה זה אבסורדי, הקשיבו לקולונל ג'ון ספנסר. הוא ראש מחקר לוחמה עירונית בווסט פוינט, הוא נחשב לאחד המומחים המובילים בעולם – או אולי המומחה המובילים בעולם – ללוחמה עירונית. אני חושב שהוא איתנו היום, קולונל ספנסר. קולונל ספנסר חקר כל מלחמה עירונית מימי קדם ועד ימינו, מיוון העתיקה ועד מוסול ועזה. והנה מה שקולונל ספנסר אומר: ישראל עשתה יותר למניעת נפגעים אזרחיים במלחמה מכל צבא אחר בהיסטוריה, בהיסטוריה! נקטנו צעדים שלא יסולאו בפז כדי להגן על האוכלוסייה האזרחית. האם זהו רצח עם? כמובן שלא, זה ההיפך מרצח עם!
לכן, לכל אלה המפיצים את השקרים האלה על ארצי ועל חיילינו האמיצים – בין אם הם יושבים באולם הזה
או בלשכתו של ראש עיריית ניו יורק האנטישמי – אני אומר זאת: בושה לכם, בושה לכם על עיוות העובדות, בושה לכם על היפוך יוצרות בין קורבן לתוקפן, בושה לכם על יריקה בפרצופו של האמת. מר ממדי, מאז שנבחרת לראשות העיר הזו, יהודים רבים אינם מרגישים עוד בטוחים בניו יורק. הם מדברים איתי, הם אומרים לי: "זו לא העיר שאנו זוכרים, היא השתנתה כל כך מהר."
ובכן, אין פלא שאתה מהלל פושעים שהורשעו בתמיכה בחמאס, שאתה מחשיב כחברים אנשים כמו חסן פייקר שאמר "אמריקה הגיעה לה 11 בספטמבר", "אמריקה הגיעה לה 11 בספטמבר" – אלה חברים שיש לך! אתה מזמין לביתך עיתונאי פלסטיני שצילם מחבלי חמאס מכים ומענים חטופים ישראלים, ואחר כך הודה שסירב לפרסם את הסרטונים כדי להגן על – ניחשתם נכון – הטרוריסטים.
אשתך עשתה "לייק" לפוסט שהלל את טבח 7 באוקטובר, היא עשתה "לייק" לפוסט נוסף שאמר שתל אביב לא צריכה להתקיים, ואתה סירבת לגנות ולו אחד מהדברים האלה. אתה מאשים שוב ושוב את ישראל בשקרים ברצח עם. מר ממדני, ניסית למנוע ממני להגיע לכאן, ניסית. ניסית להשתיק אותי. ובכן, אתה לא יכול להשתיק אותי, אתה לא יכול להשתיק את האמת. והנה האמת הפשוטה, הנה האמת הפשוטה: ישראל לא ביצעה רצח עם, ישראל מנעה רצח עם.
וזה בדיוק, זה בדיוק מה שחבריו של מר ממדי בחמאס היו עושים לנו אילו לא עצרנו אותם – הם היו הורגים כל אחד ואחד מאיתנו. השקרים שאתה ואנטישמים אחרים מפיצים על היהודים ועל המדינה היהודית הם בעלי השלכות אמיתיות. בניו יורק, יהודים מאוימים בדרכם לבית הכנסת, יהודים נדקרים ברחובות, יהודים הופכים למטרה שמופיעה לשמצה – הם ממוקמים למטרה פשוט בשל היותם יהודים. יהודים נרצחו בסידני, מנצ'סטר, מונטריאול, בולדר שבעולורדו; הם הותקפו בלוס אנג'לס, לונדון, פריז, ברלין, וושינגטון די.סי. האנטישמים של העולם רוצים להטיל אימה על עמנו. יש לי חדשות עבורם: הימים שבהם יהודים היו קורבנות חסרי אגנה שהצעידו אותם אל הטבח – הימים ההם חלפו מן העולם.
היום יש לנו מדינה, היום יש לנו צבא, היום יש לי עם שמוכן ונכון להגן על עצמו. אז היום, היום יש לי מסר אחד ליהודים ברחבי העולם: זקפו את ראשכם בגאווה, היו בטוחים, אל תפחדו, קומו ועמדו על שלהם! ולכל השאר – כל השאר שרוצים להגן על אמת וצדק – הצטרפו אלינו בעמידה מול הברברים המאיימים על הציביליזציה המשותפת שלנו. אבל אני חייב להיות כן איתכם: לא כולם עומדים על שלהם. ראינו זאת, משום ש בניגוד לישראל, ישנם כאלה – ובעת האחרונה במיוחד במערב אירופה – שבחרו שלא לעמוד. מנהיגי המדינות האלה בחרו להיכנע להמונים האנטישמיים, הם בחרו בחולשה, הם בחרו בפיוס.
איננו יכולים להתחמק מהאמת העגומה שלפנינו: רבים בעולם החופשי מפחדים להגן על החירות. ואני שואל אותם: מה יהיה העתיד הזה, מה תהיה ההתנהגות הזו, מה יצפה לכם בעולם? אחרית הדמוקרטיות או האחים המוסלמים? כמה זמן ייקח לכם לראות שהג'יהאדיסטים הפנאטיים הללו חונקים את נתיבי המים שלכם, את אספקת האנרגיה שלכם, את קו החיים הכלכלי שלכם? אני יכול להבטיח לכם, גבירותיי ורבותיי, שאנחנו בישראל אינו מחכים לאחרים שיתעוררו מהתרדמה המוסרית שלהם; אנו צועדים קדימה, אנו תופסים את העתיד, אנו חלוצים בפיתוחים מדהימים בריאות, בחקלאות, בבינה מלאכותית, בבינה עלית, ואנו מביאים את החדשויות המדהימות האלה לכל האנושות. כך שישראל מעולם לא הייתה חזקה יותר, איננו מפחדים. אבל אני אגיד לכם מי כן מפחד: רודני טהראן, זה מי. ואתם יודעים ממה הם הכי מפחדים? מעמם שלהם!
העם האיראני האמיץ שהקריב כל כך הרבה כל כך הרבה זמן. המשטר האיראני מפחד במיוחד כאשר לעם שלהם יש את זה – כאשר לעם שלהם יש את זה. זהו מכשיר תקשורת, סטארלינק (Starlink), המאפשר לאנשים לגשת לאמת, לממש בחירה, לממש חופש מחשבה וחופש ביטוי. זו הסיבה שהמשטר האיראני מוציא – אדרבא, מבזבז – מיליונים ומיליארדים של דולרים על צנזורה באינטרנט. אדוני יושב הראש, אני הולך להשאיר את המכשיר הזה אצלך כדי שתוכל לתת אותו למשלחת האיראנית, כך שכאשר הם יעריקו בלתי נמנעת – גם הם יוכלו לספר בחופשיות את סיפורם ברשתות החברתיות.
אל המפגינים בחוץ, אל הצירים הצבועים שעזבו אותנו כולנו, אני שואל: היכן הייתם כאשר הרודנים האיראניים טבחו ופצעו עשרות אלפי אזרחים איראנים חפים משפע? כאשר טבחו ופצעו אלפים מבני עמם שלהם, היכן הייתם? האם ארגנתם עצרות המונים, שביתות רעב? האם הפגנתם מול משלחת איראן לאום? האם פצתם פה – לצורך העניין – למען נוצרים המעונים באיראן ובמזרח התיכון כולו? לא, לא עשיתם זאת, משום שאתם מפגיני זכויות אדם מזויפים! לגבי נוצרים, אתם יודעים שמספרם צונח בכל מקום במזרח התיכון שבו הם נרדפים וסובלים, פרט למקום אחד: ארצי, ישראל, שבה הקהילה הנוצרית צומחת, משגשגת ומצליחה.
למעשה, לא מחיתם כאשר עזבנו את בית לחם – היא נשלטה על ידינו, היא הייתה מורכבת מ-80 עד 90 אחוז נוצרים, מסרנו אותה לרשות הפלסטינית, והיום היא מורכבת מ-80 עד 90 אחוז מוסלמים; כולם, הנוצרים נדחקו החוצה.
האם מחיתם על כך? האם דיברתם על כך? כלום, נאדה! ולא אמרתם דבר על איראן הרגע, לא אמרתם דבר על איראן. אבל אני רוצה לתת לכם את החדשות הטובות: למרות שתיקתכם, למרות צביעותכם, זה רק עניין של זמן עד שבאיראן יקרה משהו מדהים – כוחו של העם יגבר על האנשים שבכוח.
אני רוצה שתקשיבו למילים שלי היטב: יום אחד, ואולי זה לא רוק, העם האיראני יהיה חופשי, משטרו הרצחני יופל על ידי שקריו, על ידי שחיתותו, על ידי אכזריותו. המשטר הרע הזה ייפול, וכולנו נחגוג את היום הזה.
גבירותיי ורבותיי, סיפורו של עמי, העם היהודי, חוזר למעלה מ-3,000 שנה אחורה. אנו מדברים את אותה
שפה, אנו מדברים היום את אותה שפה שדיברנו אז, אנו חיים באותה אדמה שבה חיו אבותינו אז – דוד, שלמה, ישעיהו, ירמיהו. זו האדמה שלנו, ארץ ישראל.
הנביאים שלנו, המטרה שלנו ועמנו הם ייחודיים בהיסטוריה. הערכים שלנו השראו את האנושות במשך אלפי שנים: האמונה באל אחד, קדושת החיים, שלטון החוק, הכמיהה הנצחית שלנו לשלום, הכמיהה הנצחית שלנו
לצדק. הערכים הקדושים האלה הם שהניעו אותנו לאורך הדורות, הערכים האלה הם שעזרו לנו לנצח את סיכויי ההיסטוריה. הסופר האמריקאי הגדול מארק טווין אמר זאת בצורה הטובה ביותר לפני 125 שנים, הוא אמר זאת היטב.
עוד לפני תחיית המדינה היהודית המודרנית, הרבה לפני ניצחונותיה הגדולים של חיילי ישראל, הנה מה שאמר:
"היהודי נלחם מלחמה מופלאה בעולם הזה בכל הדורות, והוא עשה זאת כש ידיו קשורות מאחורי גבו. המצרי, הבבלי והפרסי קמו, מילאו את הפלנטה בצליל ובהדר ואז דעכו לחומר חלומות וחלפו עברו. עמים אחרים צצו
והחזיקו את לפידם גבוה לזמן מה, אך הוא כבה והם יושבים בדמדומים. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, והוא כיום מה שתמיד היה – אינו מציג שום ניוון, שום תסמיני גיל, שום החלשה של רוחו, שום האטה של אנרגיותיו."
גבירותיי ורבותיי, לאורך המאות, הרודנוים שניסו להשמיד אותנו נכשלו פעם אחר פעם, ובעזרת השם ימשיכו להיכשל אם נגייס את אומץ ליבנו, אם נחזק את נחישותנו, נמשיך לנצח. כפי שאומר התנ"ך: "נצח ישראל לא ישקר."
והסיבה פשוטה: אין לנו ברירה אחרת.
תודה לכולם, תודה.
