אז מהבוקר אני מחפשת בנרות אברך חרדי שמקבל מהמדינה 3000 שקל עבור לימוד התורה שלו.
מעדכנת: טרם מצאתי.
הבוקר הזה החל בנסיעה עם נהג מונית. האמת שהנסיעות קשות לי גם ככה והדיבור רק מגביר את תחושת הבחילה. אבל הנהג לא פסק מלדבר ולא רציתי לפגוע בו. לא רציתי לפגוע - ונפגעתי בעצמי.
אולי אסור להיות נחמדים מדי.
"עוד מעט בחירות", הוא פתח בטון בסדר, שהשתנה תוך שניה. "איך הממשלה הזו סחבה מהכיס של כולנו את הכסף בשבילכם החרדים".
ניסיתי להשחיל מילה, להסביר שכל הממשלות דאגו תמיד לשותפות הקואליציוניות שלהן, וכן, גם דקה לפני בחירות.
אבל הוא רק הגביר את הטון.
"תתביישו לכם, אתם החרדים. סוחטים את המדינה, 3000 שקל המדינה צריכה לשלם לכם על לימוד תורה".
מי? מה? לא הבנתי.
"כן, נסע איתי איזה אברך חרדי, אמר לי 'אני מקבל 3000 שקל על הלימוד תורה שלי'".
אני מסבירה לו שמדובר גג ב-700 או 800 שקל, שגם זה בוטל למי שמחויב כעת בגיוס ונחשב ל'עריק', אבל הוא פשוט לא מקשיב ורק מגביר את קולו.
"אינשאללה שתגיע מערכת הבחירות ותעיף אתכם לעזאזל. לא רוצה לשמוע את המילה חרדי. מאה מנסור עבאס, רק לא חרדי אחד בממשלה… אתם פרזיטים, אתם גנבים, אתם שודדים את הקופה הציבורית".
תכלס:
