1.
זה התחיל כבשורה מרעננת.
הייתי שם, ביום ההשקה החגיגי באולם אירועים בבית שמש. בר בשרי עשיר, עזרת נשים ועזרת גברים, אפילו מחיצה הפרידה.
מפלגת 'הציבור החרדי'. חדש מהניילונים.
הבן שלכם עריק? לא יכולתם לנסוע לנפוש בחו"ל בקיץ הזה כי לבחור שלכם יש צו עיכוב יציאה מהארץ? הילד שלכם לא יודע לקרוא את שם המכונית החדשה שקניתם, כי לא לימדו אותו אנגלית? אז משהו חדש מתחיל.
תצביעו ללייטנר ותיוושעו.
רשימה רעננה, צעירה, אפילו שתי נשים עשו את דרכן למקומות בצמרת.
הקהל נע לעבר הבר, נטל מנות גורמה ואכל לתיאבון, עיתונאים תפסו עמדות והפעילו ציוד. גם הכינו שאלות קשות.
ואני? עד שביררתי מהי הכשרות (מהודרת) כבר החלו הנאומים ולא הספקתי לטעום כלום. "תרצי לשאול שאלה?" – שאל אחד הדוברים של המפלגה.
ולא, לא הייתי מסוגלת לשאול שאלה. השאלות שלי היו מדי קשות, סכין בבשר החי, לא יכולתי להרוס להם ככה את החגיגה.
לעיתים, יפה השתיקה. אז שתקתי.
2.
נתחיל בצבע. הגוון שנבחר לפלקטים היה שחור-צהוב.
שוברת את הראש, למה.
אז מצד אחד, שחור-צהוב הם צבעים שמזוהים עם תמרורי אזהרה. סוג של קריאת 'סכנה' או 'זהירות'. מפני מה? אולי מפני המפלגות החרדיות. אלא שלחרדי האמון על 'ככל אשר יורוך' הגוונים האלו לא יעשו דבר בלב, לא יניעו אותו לפעולה.
ואולי זה גם סוג של רצון להתבדל מהמפלגות החרדיות, שנוהגות להשתמש בצבעים קלאסיים יותר. צהוב זרחני הוא צבע ששובר את העין, משדר 'משהו חדש מתחיל'. חדש? החרדי מהמיינסטרים מתרחק מ'משהו חדש'…
השילוב הזה משדר משהו מודרני, אולי אפילו הייטקיסטי. האמירה "נקדם לימודי ליבה" מתכתבת היטב עם הצבעים הללו ועם קהל היעד המוצהר: חרדים עובדים, אקדמאים, משרתים, אנשים שמחוברים לעולם המעשה.
למי כל אלה הצביעו עד היום? קשה לדעת במדויק. חלקם הרי הצביעו, בלית ברירה, ליהדות התורה ולש"ס, חלקם נדדו למפלגות ימין כמו עוצמה יהודית של איתמר בן גביר, ואולי אפילו מצאו בית בליכוד.
האם הם יתנו כעת את קולם למפלגה החדשה? זה תלוי בעיקר בשאלה האם הסקרים הקרובים ליום הבחירות ישדרו שהיא עוברת את אחוז החסימה 'על בטוח'. חרדים עובדים הם אנשים רציונליים, הם לא יבזבזו את הקול שלהם על מפלגה שלא תיכנס לכנסת - והקול שלהם יחזק את הרשימה המשותפת.
חבטות בממסד החרדי. צילום: חיים גולדברג, פלאש90
בפוליטיקה הישראלית, שילוב של שחור וצהוב נקשר לא פעם לתנועות מחאה לוחמניות ואנטי-ממסדיות, כמו תנועות ימין רדיקליות בעבר. ייתכן שהצבעים באים לשדר מסר לוחמני נגד ה'עסקונה החרדית' שלכאורה הפקירה את הציבור, ובעיקר את הציבור העובד והלומד.
נניח כרגע לשאלה האם הטענה הזו נכונה או לא, אבל היא קיימת ובועטת בשטח.
3.
אלא שבמבחן המהות, מפלגת 'הציבור החרדי' מציעה פתרונות לבעיות שכבר מטופלות, או כאלו שאין לה סיכוי לפתור ברמה הארצית.
בסוגיית הגיוס היא תומכת בהגנה על מי שתורתו אומנותו, אך גורסת שחרדי שאינו לומד בישיבה מחויב לשרת. לכאורה, זו בדיוק עמדת רבני 'דגל התורה' שתמכו בחוק הגיוס של יולי אדלשטיין, כפי שהוצג לחרדים. הח"כים החרדים חוזרים ומבהירים בכל הזדמנות שתפקידם להגן רק על מי שלומד. אז מה החידוש הגדול כאן?
גם הדגל השני, תמיכה בהקמת ממ"חים - בתי ספר ממלכתיים חרדיים, הוא תהליך שקורה ממילא בפועל במקומות כמו בית שמש. הסיכוי שמפלגה כזו תצליח להקים ממ"ח ברשויות שמרניות כמו רכסים או מודיעין עילית שואף לאפס.
אז מה הצורך במפלגה ארצית? תקימו מפלגה מקומית, סטייל זו של לייטנר עצמו בבית שמש, ותפתרו בעיות מול הרשויות המקומיות הרלוונטיות.
הבטחות אחרות, כמו מאבק בנשירה של בני נוער או מלחמה באפליה העדתית בסמינרים, הן מוצר שחוק. בני הנוער וההורים כבר שבעים מהבטחות בכל ערב בחירות.
מי ערב לנו שמפלגה חדשה היא זו שתצליח במקום בו נכשלו רבים וטובים? מה גם, שלא מדובר בכישלון חרוץ – יש שיפור בשטח, והיום הרבה פחות בנות נותרות בבית בתחילת שנת הלימודים בזכות העבודה של המפלגות הוותיקות.
4.
הזיגזג הבוטה ביותר נרשם בגזרת שילוב הנשים ברשימה.
באירוע הפתיחה הנוצץ הקשבתי ללייטנר והבנתי מדבריו כי טרם בשלה העת לשילוב נשים.
כמה ימים אחר-כך, באורח פלא, העת 'בשלה לחלוטין' ושתי נשים שולבו בצמרת הרשימה. כאשה, אני מברכת על הייצוג. אך כפרשנית פוליטית אני מבינה שציבור המיינסטרים החרדי, האמון על ההוראות של גדולי ישראל, יתחבר לכך פחות.
ההוראה המתנגדת לשילוב נשים ברשימות לכנסת היא ברורה, מוכרת וידועה.
5.
ואחרון חביב, שאלת התמיכה הרבנית.
באירוע ההשקה הבטיח לייטנר שיש באמתחתו שמות של רבנים גדולים ואדמו"רים שהוא עתיד "לשלוף" בהמשך.
הקמפיין כבר בעיצומו, ואני עדיין ממתינה לשמות הללו.
מפלגת 'הציבור החרדי' ניסתה לרקוד על שתי החתונות - לקרוץ למודרנים בלי להרגיז את השמרנים. בסופו של דבר, בלי גב רבני מחד, ועם פשרות שהמיינסטרים לא יקבל מאידך, אין לה איך לבוא לבוחר החרדי.
בפוליטיקה, קוראים לזה 'לא עוברים אחוז חסימה'. או 0.5 אחוז.
