ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא היום (שני) דברים בטקס האזכרה הממלכתי בהר הרצל, לזכר חללי צה״ל וכוחות הביטחון שנפלו ב'מלחמת התקומה' - ולכל הנופלים מאז 7 באוקטובר.
״מכובדיי הרבים, ובראשם אחיי ואחיותיי למשפחת השכול – משפחות הנופלים במלחמה.
נופלים שהם נפילים: ענקי המעש וענקי הרוח. יחד עם העם כולו, אני ורעייתי שרה מרכינים ראש לזכרם של בנינו ובנותינו מגיני המולדת, עטורי הגבורה. אנחנו מחבקים כל משפחה ומשפחה בכאבה.
אני יודע שאין מזור אמיתי לאובדן וליגון. מה שהיה לא יחזור להיות. מי שהלך לא יחזור. כפי שאמר לאחרונה חיים חבשוש, אביו של לוחם השריון, נוה חבשוש ז''ל.
חיים אמר: "אנחנו מתאבלים לא רק על מה שהיה – אלא גם על מה שלא יהיה יותר". באותה נשימה הוא הוסיף: "לכל מקום שבו נלך – הנופלים תמיד יהיו חלק מהדרך. נמשיך לאהוב את הארץ, נמשיך לטייל בארץ, נמשיך לשמור על הארץ". אכן כך.
נשמור על הבית מפני חיות-הטרף שמקיפות אותנו. ונעשה זאת יחד, שכם-אל-שכם: יהודים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, בדואים, צ'רקסים, ובני ובנות קבוצות אחרות. אתמול שמעתי את אחד מסיפורי הערבות ההדדית הזאת. בקרב אש ברצועת עזה, אחד החיילים נפגע בצווארו והכדור עבר דרך הלסת, וחברו הלוחם הדרוזי במשך שעות ארוכות סתם את החור והציל את חייו של חברו עד שבאה העזרה הרפואית. במשך שעות עמד בפרץ.
מורשת הגבורה שלנו מדהימה. מורשת הנופלים שלנו היא שלהבת-נצח שתאיר את דרכנו לדורי דורות.
מכובדיי, אזרחי ישראל, גם בחלוף שלוש שנים מפרוץ המלחמה – כשמדינת ישראל חזקה מאי-פעם, גם כעת צרובות בנו השעות האיומות של מתקפת שמחת תורה. טבח ה-7 באוקטובר בעוטף עזה חשף לעיני כל את הרוע המפלצתי של אויבינו. תינוקות וילדים, מבוגרים וזקנים, היו מטרה להשמדה, להתעללות, לחטיפה.
לא היינו כמו צוררינו - ואף פעם לא נהיה כמוהם.
גורלו של כל אדם נוגע בנימי נפשנו, ולכן השקענו מאמץ בלתי-פוסק עד שהשבנו את כל חטופינו, עד האחרון שבהם.
בד בבד השבנו לתוקפינו מלחמה עצימה בשבע חזיתות.
עשינו זאת מתוך הבנה שהטבח השטני הזה הוא רק יריית הפתיחה בתוכנית של הציר האיראני להשמיד את מדינת ישראל.
מחנה-הרשע ניסה לחנוק אותנו בטבעת אש משולשת: שלוחות טרור מסביב לנו, שנועדו להקיז את דמנו. אלפי טילים קטלניים המכוונים לשטחנו ומכוונים לערינו. ומעל לכל, פצצות-גרעין שנועדו להשמיד את מדינתנו ולמחוק אותה מעל פני האדמה. זו הייתה התוכנית המשולשת של איראן.
אבל בכוחות משותפים ריסקנו אותה שלב אחר שלב – בכוחות משותפים, בגיבורינו הנופלים, פעלנו ביוזמה, בתנופה, בהתקפיות. חיילינו ומפקדינו, כפירי האריות, גדעו את זרועות-הטרור. הדפנו את אויבינו קילומטרים רבים משטחנו. יצרנו אזורי-חיץ מרתיעים בשטח שלהם ברצועת עזה, בלבנון, בסוריה.
חיילינו נמצאים 'על הגובה' – ועוד איזה גובה: כתר החרמון, פסגת הבופור, ורכס עלי טאהר – שאותו טיהרנו מתשתיות-המוות בבטן האדמה. פגענו במאגרי הטילים הבליסטיים של איראן עצמה, ופגענו קשות בתוכנית הגרעין שלה – במדענים, במתקנים, בתשתיות.
כשישבנו יחד לאישור התוכניות הסופי לפני מבצע 'עם כלביא', אמרתי: אנחנו לא יכולים להעביר את הטיפול באיום הקיומי הזה לדורות הבאים, כי לא יהיו הדורות הבאים.
בזכות גבורת לוחמינו הפכנו את הקערה על פיה. הסרנו מעלינו סכנה ברורה ומיידית של השמדת מיליוני אזרחינו. של השמדת המדינה.
אבל יש עוד משימות לפנינו, ואנו מתכוונים להשלים אותן. בעזה לא יהיה שום שלטון של החמאס. כל מי שהיה מעורב במתקפה נגדנו, כל מי שהחזיק בחטופינו, חי על זמן שאול. נגיע אליו כפי שהגענו לאחרים.
יום-יום אנחנו באים חשבון עם המרצחים השפלים הללו. בלבנון – נמשיך להכות בחיזבאללה וניצור סיכוי לשלום עם מדינה שרוב רובו של עמה רוצה בשלום איתנו. ובאשר לאיראן – לא ניתן למשטר האימים לאיים על קיומנו. משטר העריצות חלש כפי שלא היה מאז הקמתו. הוא נלחם על חייו, וסופו לחלוף מן העולם.
משפחות יקרות, בקרבות שמחת תורה, ולאחר מכן, בנינו ובנותינו בצה"ל ובזרועות הביטחון בלמו בגופם את מבקשי נפשנו.
לוחמינו הסתערו קדימה: ביבשה, באוויר, בים. מעל לקרקע ומתחת לקרקע. קרוב לגבולותינו, והרחק מגבולותינו. הרוח שלהם מעוררת השתאות מופלאה.
מנהיגים בעולם אומרים לי: 'קמתם מבור התחתיות של ה-7 באוקטובר. היכיתם את קנאי האסלאם שוק על ירך. נתתם לאנושות תקווה שכוחות האופל יובסו. הלוואי שגם אצלנו יצמחו צעירים מיוחדים כאלה'.
אבל יש גם מנהיגים אחרים. להם - שמטיחים בנו שעה שעה עלילות-כזב, שרוצים להחרים אותנו - להם אני אומר: ישראל נתונה במלחמת תקומה שאין הכרחית ממנה, ואין צודקת ממנה. זאת האמת. ואתם צריכים להתבייש בשקרים שלכם. האמת היא שאנחנו מגנים גם עליכם. והאמת היא שלמוסריות של חיילינו אין אח ורע. הציפיה מלוחמינו – 'היו לוחמים טובים, היו אנשים טובים' – הציפיה הזאת באה לפני הכל מתוכנו.
זו הייתה דרכו של גיבור ישראל, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, אלוף-משנה אסף חממי ז''ל. אסף חתר למגע מול המחבלים הארורים ב-7 באוקטובר. הוא עשה זאת באומץ בלתי-רגיל.
אסף חממי נפל בקרב, נחטף לעזה, ולאחר שהשבנו אותו ארצה – הוא נטמן בקבר ישראל. שוחחתי ונפגשתי עם הוריו של אסף – אילן וקלארה – ועם אשתו ספיר. שמעתי מהם בהתרגשות על המסר שמנציח את אסף – 'תהיו טובים, תהיו חממי'.
גם רב-סרן (במיל) הראל בירנשטוק ז''ל, שנפל לפני חודשיים בקרב בדרום-לבנון, דבק בשילוב של עוז וטוב. הראל, מפקד מסור בעוצבת 'חוד החנית', והוא ינק השראה מהכתוב בספר שמואל א': "והאנשים טובים לנו מאוד… חומה היו עלינו גם לילה גם יומם".
מכובדיי, משפחות יקרות, בישראל אנחנו יודעים נגד מי אנחנו נלחמים, ועל מה אנחנו נלחמים. נגד אלה שרוצים להכחידנו ולמען הבטחת עתידנו. הבטחת נצח ישראל. הבנת הייעוד הזה תמשיך ללוות אותנו מול אתגרי העתיד. ישנם איומים – ונפעל מולם. יהיו מבחנים – ובעזרת השם נעמוד בהם. אנחנו מייצרים הזדמנויות להרחיב את מעגל הפיוס והשלום באזורנו – גם בכך נצליח.
תמיד נזכור: החוסן שלנו נשען על טובי בנינו ובנותינו, שמסרו נפשם למעננו. החוסן שלנו נשען על טובי אנשינו שפועלים באומץ לב ובנחישות כדי להבטיח את נצח ישראל. אני מאחל החלמה שלמה לפצועי המלחמה בגוף ובנפש. כשאני רואה את הפצועים במחלקות השיקום – וגם במקומות אחרים – אני נפעם מתעצומות-הנפש שלהם.
הנה דוגמה בולטת אחת: נוה רוזנפלד, לוחם ביחידת 'עוקץ', נפצע בעזה. רגלו של נוה נקטעה, אבל הוא לא ויתר. הוא התעקש להשתקם, לחזור לחיים, וגם להציע נישואים לחברתו ענווה, שהייתה כל הזמן לצידו. נוה כרע ברך לפניה– ברך מברזל, ללוחם עם רצון ברזל.
לנוה וענווה, פצועים, ללוחמים, לכן – משפחות הנופלים והנופלות – ולכל אזרחי ישראל, אני מתחייב שלא נרפה מן היעד: להיות חזקים, להיות מלוכדים, להיות מנצחים!
יהי זכרם של נופלינו – גיבורי מלחמת התקומה - ברוך לעולמי עד״.
