רס"ן במיל' הראל בירנשטוק הי"ד, שנפל אתמול מפיצוץ מטען בדרום לבנון . יחד איתו נפל החובש הקרבי רס"ם במיל' תמיר וקנין הי"ד, הובא היום (חמישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
בני משפחתו וחבריו ליוו אותו בדרכו האחרונה.
בירנשטוק הי"ד, בן ה-34 מנוקדים, הותיר אישה, 4 ילדים, הורים, אחים ואחיות.
אימו של הראל, יונת, ספדה לו בהלוויה: "אוי לנו, בני בכורי. יפה שלי. אני לא מאמינה שזה מה שקרה לנו. אף פעם לא אאמין. הפכת אותי לאימא וגם לסבתא. בנית עם אליה שהיא כמו בת אמיתית בשבילנו, משפחה מתוקה שבמתוקות. אהבת את מה שעשית ותמיד אמרת: 'אימא, בסוף כולם מתים. אז אם למות - לפחות ככה'. האמת שאתה צודק".
היא הוסיפה בבכי: "אלוקים שבשמיים, אתה לימדת אותנו כל מה שאנחנו יודעים על שמחה ואושר שמילאו כל פינה בלב שלנו כשהראל נולד. לימדת אותנו לשמוח. תן לנו יד כדי להתמודד עם הכאב הזה שקורע לנו את הנשמה. אולי כבר די עם הכאב הזה שקורע כל כך הרבה משפחות".
היא שחזרה כיצד ביום שני האחרון, בדרכו למילואים בלבנון, הצטרף אליה באופן ספונטני לביקור אצל סבו וסבתו בקריית אתא. "לא סיפרתי להם שאתה מגיע, ופתאום, כמו מלאך טוב משמיים, נכנסת. סבתא צעקה משמחה. עשית סיבוב בגינה, כמו תמיד, ספגת עוד רגעים של ילדות, ואז אמרת לי: 'אימא, הכול נראה כל כך קטן לעומת איך שזכרתי אותו כשהייתי ילד'. צחקנו יחד, אכלנו ארוחת בוקר, התחבקנו והתנשקנו - ומשם המשכת ללבנון".
האם סיפרה כי למרות השנים הארוכות שבהן ליוותה את בנה בשירותו הקרבי, דווקא הפעם לא חששה. "את הדאגות שלי כבר בזבזתי במשך כל השנים - מצוק איתן ועד כל סבבי הלחימה. מאז שבעה באוקטובר החלטתי לתפוס את עצמי בידיים ולבטוח בה'. אבל אז הם הגיעו… ומשם אתם כבר יודעים".
אביו שלמה אמר: "היית מלא בשמחת חיים, מלא בשטויות, אבל גם מלא ברצינות. אני יכול לומר שקינאתי בך. הפכת אותנו לאבא ולאימא מאושרים עד הגג. זכינו לגדול יחד איתך, לראות אותך מקים עם אליה משפחה מופלאה, עם ארבעת ילדיכם - אורי, גפן, מעיין וזיו ישראל. כל כך התרגשנו, כל כך שמחנו. אני מסוגל להגיד תודה, אבל קשה לי להסכים. זה מבחן אמונה גדול בשבילי. אני מרגיש את הסכין בלב".
לקראת סיום שילב האב את מילות הקינות של תשעה באב עם תפילת נחמה ותקווה. "אנחנו שרים על החורבן ועל הכאב, אבל מסיימים במילים: 'ששון ושמחה יימצא בה'. אולי עכשיו אנחנו חלשים, מובסים ובוכים - אבל אני מבטיח לך, הראל, שאף אחד לא יכול עלינו. ששון ושמחה תמיד יהיו בביתנו". את דבריו חתם בקריאה שנשמעה מבעד לדמעות: "עם ישראל חי".
אלמנתו אליה ספדה: "אני משתדלת לזכור שאמרת לי להיות חזקה, תשלח לי כוחות. מבטיחה שהילדים שלנו יגדלו בבית שמח, של ריקודים וכיף. כמה נספר לזיו שאהבת אותו, היית מתלהב ממנו ומחובר אליו. בדיוק כמוך, אם שומע מסוק ישר רץ החוצה".
