רפי רשף: שרי רוט, עיתונאית מזוהה, זה מה שיש לה לומר אחרי מעבר חוק הקפאת מעצר ה'עריקים'...
(הסרטון מוקרן - "יצאתי כעת מדיון במליאה, דיון סוער, חברי הכנסת של ש"ס ו'יהדות התורה' נתנו גילוי נאות על זה שיש להם ילדים-נכדים עריקים, אז הנה גם אני, העיתונאית שרי רוט, רוצה לתת גילוי נאות: יש לי ילד עריק, חייל, בצבא השם, בצבא לומדי התורה בישיבה, על כך גאוותי, אני חושבת שהוא עושה שירות חשוב ועצום למדינה היהודית").
רשף: למה היה חשוב לך לעלות את זה?
שרי רוט: אני אתן לך את הרגע. הייתי ביציע העיתונאים, ואחרי שדיברתי כל אותו בוקר עם הפוליטיקאים החרדים, 'מה אתם מתכוונים לעשות? האם לעלות אחד-אחד ולהכריז?' בסוף הם החליטו לעשות את זה במכתב. הייתה לי הרגשה שרוצים להביך אותם, וכאילו, אני אומרת לעצמי, למה זה להביך אותם? הרי הם נשלחו לכנסת, לא בפריימריז, אלא הרבנים שלחו אותם. אז מה, מישהו מצפה שהם לא יצייתו לרבנים?
רשף: רגע, ספרי לנו רגע על הבן, בן כמה הוא?
שרי: אני מעדיפה לא... בלי פרטים אישיים.
רשף: מה זאת אומרת? כבר אמרת את זה, הכי...
שרי: כן, אני לא מסתתרת מאחורי זה שיש לי בן, לא מסתתרת מאחורי זה. אני רק רוצה לומר שאילולי רבנים אמרו בשלב הזה לא לשתף פעולה עם שלטונות הצבא, מאוד יכול להיות שבשלב הזה של חייו הוא כבר היה יוצא לעבוד ולשירות אזרחי. אלא שבא הסטופ של הרבנים שאמרו: 'אף אחד לא משתף פעולה עם שלטונות הצבא'.
רשף: שרי, תני לי בכל זאת להתעכב. למה את חוששת לשתף? אמרת, 'אני גאה'.
שרי: כי אני צריכה רשות ממנו לזה. וגם את הסרטון הזה עשיתי...
רשף: ולזה קיבלתי רשות ממנו?
שרי: את האמת, שלא.
רשף: והוא אהב את זה או לא אהב את זה?
שרי: אני לא יודעת אם הוא לא אהב, אבל אני רוצה לחזור לרגע...
רשף: לא, עזבי את הרגע, אני רוצה דווקא לרדת לבן שלך, את העקרונות עשינו בשבוע שעבר...
שרי: רגע, רגע. יצאתי מהיציע, עשיתי את הסרטון, חזרתי... ואגיד לך משהו, יש לי ביקורת על חברי הכנסת החרדים...
רשף: בסדר, הבנתי. את אמא גאה של בחור ישיבה מינימום יש לו תפקיד משמעותי במדינה כמו לחייל?
שרי: אני אגיד לך. אני מהליברליים שאומרים שמי שלא לומד תורה צריך להתגייס, או מי שיוצא לעבוד. אני נגד אלה שעובדים בשחור ובקומבינות, ואני בעד 'יצאת לעבוד, תעשה שירות אזרחי, לאומי, לא יודעת מה', כמובן שגם הצבא צריך לעשות מסגרות מתאימות, והוא מנסה היום ב'חשמונאים'.
רשף: התייחסי למשוואה 'חייל קרבי מול בחור ישיבה'?
שרי: אני הכי ליברלית ואני לא מהפלג הקיצוני, הילדים שלי הלכו כל שנה כחוק לבקו"ם ודחו בשנה את שירותם, בשנה אחת! כחוק! ואז יום אחד בהיר באה המדינה ואומרת...לא, אין חוק...
רשף: שרי, עניתי טיפה למקרו. התפקיד של הבן שלך בהשוואה לחייל קרבי בהגנה על המדינה?
שרי: קודם כל לא כל הצבא חיילים קרבים. יש אחוז, אני עד היום לא הצלחתי, עד לרגע זה, לא רוצים לדבר על זה, כמה אחוז קרבי יש בצבא?
רשף: שרי, אבל השאלה היא נורא פשוטה וסגורה.
שרי: הבן שלי הוא לא בקרבי, אני מודה, אבל הוא ב-70, 80, אתה יודע מה? 50 אחוז, שאינם עושים קרבי? שמורחים סנדוויצ'ים בקריה, הוא שייך נגיד לקבוצה הזאת?
רשף: מי?
שרי: יש קבוצה בצה"ל שהיא של ג'ובניקים...
רשף: אבל אני שאלתי אותך, יש בינינו דיאלוג קצת מוזר. כן. אני שואל: התפקיד של הבן שלך בהגנה על המדינה, ביחס לחייל קרבי, לא אמרתי שכולם חיילים קרביים.
שרי: אני מאמינה באמונה שלי, וכמוני מיליון איש במדינת ישראל מאמינים, שבן אדם שיושב ולומד, בהדגשה! ברצינות ומבוקר עד לילה עושה שירות למדינה.
רשף: אז קשה לאמא של חייל קרבי כמו שקשה לך כל לילה?
שרי: קשה לאמא של חייל שאינו קרבי כמו שקשה לאמא של חייל קרבי? לא. יש אמא שהבן שלה עובד בקריה משמונה עד ארבע, לא קשה לה כמו חייל קרבי.
רשף: אני שואל על חייל קרבי.
שרי: בהחלט לאמא של חייל קרבי, אני מכבדת אותה, מעריכה אותה, מעריצה אותה על מה שהיא מוסרת את נפשה בלילות ובימים...
רשף: אני מנסה לשאול על הנטל. את חוששת מדפיקות בדלת בלילה?
שרי: אני שייכת לחיל של אותם האלה שאינם עושים קרבי, שהם גם לא חוששים מדפיקות בלילה. דפיקות בלילה זה לא חזות הכול, צריך לשרת את המדינה. מי שעושה שירות אזרחי חושש מדפיקות בלילה? יש עוד מרכיבים...
רשף: אבל שמתי אותך על פרמטרים של חייל קרבי, בחור ישיבה...
שרי: אני לא אומרת שהבן שלי הוא כמו חייל קרבי, כי אתה צודק שאני לא חוששת בלילה מדפיקות, אבל אני שמה את הבן שלי בתוך האחוזים האלה, שעד לרגע זה מדובר צה"ל לא קיבלתי כמה אחוזים, הם 70, 50, 60, 40 אחוז...
רשף: אבל את דווקא שתמיד את מדברת ברוח פייסנית, ורוצה את זה 'ביחד', את לא חושבת שבעליית הסרטון הזה, בנסיבות מול החיילים הקרביים, מול ההורים הדואגים, מול המילואימניקים שלא מגיעים הביתה, אין בזה קצת חוסר רגישות?
שרי: אני אגיד לך מה אני הרגשתי באותו רגע. אני הרגשתי החמצה וביקורת על חברי הכנסת החרדים. אמרתי לעצמי - למה אריה דרעי כבר לפני איזה חודש יוצא מיוזמתו, ואמר את המשפט שהוא ידע שיחטוף על זה ריקושטים, הוא אמר 'אני יש לי שלושה נכדים עריקים', ולמה הם שותקים? למה היועצת המשפטית לכנסת צריכה לחייב אותם? הרי אתם נבחרתם על התקן הזה של לציית לרבנים.
רשף: את לא עונה על השאלה שלי...
שרי: ומה השאלה שלך, תחזור עליה...
רשף: לגבי הרגישות שלך מול כל המילואימניקים וההורים של חיילים קרביים..
שרי: תראה, המצב מאוד נפיץ. עצם זה שאני חרדית, אני לא צריכה להגיד כלום, רואים שאני חרדית, יודעים שאני גרה במודיעין עילית, יודעים את זה גם בלי שאני אגיד.
רשף: השאלה היא אם בנסיבות האלה צריך להעלות סרטון כזה.
שרי: דמותי אומרת את מה שאמרתי בסרטון הזה. אני חרדית, אני מצייתת לגדולי ישראל, אני לא פלג ירושלמי, אני לא מאלה שמפגינים בצמתים, אני נגד אלימות, אבל זאת אני. אנחנו חרדים, כולם יודעים את המצב פה במדינה.
רשף: מה, יוסי?
שרי: יוסי כועס עלי...
יוסי פלד, אלוף במילואים בצה"ל - לשעבר מפקד פיקוד הצפון - ופוליטיקאי ישראלי לשעבר, כיהן כשר בלי תיק מטעם הליכוד: זאת דעתך, אני רוצה להגיד שאני מכבד אותה, זה קשה לי.
שרי: מכבדת את זה שקשה לך ומבינה גם.
פלד: בורחים, זה לברוח מהבעיה. ואני מרשה לעצמי להגיד לך את זה. להגיד חייל שהוא קרבי או לא קרבי - יש מכלול של הצבא שהוא זקוק לחיילים הקרביים, וכדי שהחיילים הקרביים יתקיימו הוא זקוק לעורף הלוגיסטי, את זה כולם צריכים.
שרי: גם לעורף הרוחני, זה מה שאני מאמינה בו.
יוסי: תני לי, תני לי, תני לי, אני חייב לנשום בין משפט למשפט, עוד לא סיימתי.
שרי: כן.
פלד: תני לי לנשום בין משפט למשפט ולסיים את המשפט. הצבא צריך את השירות הזה. ואני חושב שבאופן אישי אין שום דרך להביא בכוח את כולם לצבא. יש דרך אחת: אתם לא רוצים לבוא לצבא? אל תקבלו מהמדינה הזאת כלום.
שרי: אני מסכימה לזה אגב. המעצרים מיותרים, כלכלית? לא מתווכחת.
