ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף היום (רביעי) בטקס האזכרה הממלכתי לציון 20 שנה למלחמת לבנון השנייה והתייחס למצב הביטחוני בגבול הצפון וליחסים העתידיים בין ישראל ללבנון.
״מכובדיי כולם, והיום בראשם, אחיי ואחיותיי - קרובי הנופלים במלחמת לבנון השנייה והחללים האזרחים במערכה. אני מחבק כל משפחה בכאבה מעומק הלב, בהוקרת אמת ובהכרה בגודל יגונכם ובהמשכיותו.
לפני חודשים אחדים התרגשתי לראות את אביו של רב-סרן רועי קליין ז''ל - מגיבורי מלחמת לבנון השנייה - כשהוא מעניק את הכומתה של בנו, של רועי, לנכדו.
הנכד, בנו של רועי, הצטרף כלוחם לחטיבת גולני. הסבא והנכד גם יחד משמרים בגאווה את המורשת של רועי קליין – שבלם בגופו רימון-יד בקרב בינת ג'בל, ובכך הציל את חיי חייליו. מקל השליחים שעובר מדור לדור במשפחת קליין נמצא בידי כלל חיילינו ומפקדינו במלחמה הנוכחית – מלחמת התקומה.
לבנון הייתה זירת-קרבות עצימה לפני 20 שנה, והיא זירה מרכזית גם היום. זה קורה משום שקנאי הג'יהאד של חיזבאללה הפכו חלקים גדולים מלבנון לבסיסי-טרור ענקיים. כשלוחה איראנית מצפון לנו, חיזבאללה החליט לתקוף אותנו תוך התעלמות ממחיר המלחמה שלבנון סופגת בגללו.
אבל אנחנו הוכחנו לחיזבאללה שני דברים: ראשית, שישראל לא תהיה בת ערובה של זרוע הביצוע של משטר-הרשע באיראן. מי שהתגרה בנו ללא הרף, מי שאיים על אזרחינו ועל יישובינו - ספג את נחת זרוענו באופן שהוא לא דמיין. והדבר השני שהוכחנו לחיזבאללה: לא רק שישראל איננה "חלשה כקורי עכביש", כפי שאמר בזמנו הצורר נסראללה – ישראל חזקה כקורי הפלדה!
לבנון היא ארץ יפה, יפה מאוד. אני הכרתי אותה בתחילת שירותי הצבאי בסיירת מטכ"ל. תחילה כשנחתנו בשדה התעופה בביירות בפעולה אחת. היו עוד פעולות. סיימתי את שירותי - ביום האחרון של שירותי, בלבנון בניסיון לתפוס את בכירי המטכ"ל הסורי כדי להחליפם בטייסנו השבויים בדמשק. אני זוכר, עזבתי את לבנון ברגל עם חיילי, ונסעתי לבקו"ם להשתחרר.
בתווך ראיתי את ארזי הלבנון, ששימשו את שלמה המלך. ראיתי את יפי הארץ, וחשבתי אז: ארץ יפה ואומללה. והאסון שלה שהיא קרובה מאוד לישראל. והאסון שלה שאין גבול טבעי. בוודאי לא עד נהר הליטני. סבך - קל לבוא. האסון הזה הביא תחילה את הפת"ח לשם. וכשסילקנו אותו מלבנון - זה הביא את איראן ושלוחיה.
לבנון היא ארץ יפה, ויש שם גם אנשים יפים. אבל אסונה שהיא נתפסת על ידי כת קנאית והמעצמה הפטרונית של הכת הזאת, והם רוצים להשמידנו על ידי פשיטה משטחה. ואת זה אנחנו החלטנו, ודורות שלנו החליטו למנוע בגופם ובנפשם, כולל דור הגיבורים, שאנחנו זוכרים היום.
שר הביטחון ואני ביקרנו אתמול את כוחותינו בדרום לבנון. היינו בדיוק בנקודה שבה נסראללה השמיע את נאום הרהב שלו - למחרת נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000. צפינו על בינת ג'בל, זה לא רחוק. ובזמן הביקור חשבתי לעצמי: מי שדיבר אז על קורי עכביש - התפורר בעצמו כקורי עכביש!
גם בחלוף שני עשורים ממלחמת לבנון השנייה, אנחנו זוכרים את יקיריכם - יקירינו, שמסרו את נפשם. הם פעלו במסירות אין קץ, בגבורה, בהקרבה, למגר את מבקשי נפשנו. חיילי החי"ר, יחידות ההנדסה והארטילריה, טייסי חיל האוויר, צוותי האוויר, צוותי חיל הים ואיתם יתר הכוחות - הכניעו בכל קרב ישיר את האויב. כל מגע ישיר - ידם הייתה על העליונה.
יוני שטבון - כיום אלוף-משנה במילואים - השתתף בקרב בבינת ג'בל לצידו של רועי קליין, אותו הזכרתי. בספרו - "תחת אש" - יוני מזקק את הרגע שבו מדיו נספגו בדם חבריו. הוא כותב: "בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, הרגשתי תחושה אדירה של עוצמה וגאווה על הזכות שנפלה בחלקי על אף הקושי והכאב. ידענו שביצענו את מה שמוטל עלינו כלוחמים בצבא ההגנה לישראל".
כל זה בחזית. ובעורף - שגם הוא הפך לחזית תחת מטחי הרקטות מלבנון - החברה הישראלית הוכיחה כושר עמידה - סימן לבאות. הדיון הציבורי הנוקב לאחר המלחמה הניב מסקנה אחת חותכת: בעימות המשמעותי הבא - ההישג חייב להיות מהדהד.
ואכן בתחילת המלחמה - מלחמת התקומה - חיזבאללה שוב הצית אש הרסנית בארץ הארזים. הוא תקף אותנו בפראות, אבל אנחנו זכרנו את יקיריכם, את ההקרבה, את הלקחים. כמובן, לא ישבנו בחיבוק ידיים. היו מי שהפחידו אותנו על קורבנות במספרים עצומים. על מגדלים שייפלו בערי ישראל. על חורבן המדינה. חבריי ואני לא קיבלנו זאת. ידענו שחייבים להכות בחיזבאללה בכל הכוח – גם למען יקיריכם, החוליה בשרשרת. יקיריכם, שיצאו לשדה-הקרב ב-2006.
פרצנו את מחסום הפחד. יזמנו. תקפנו. הפתענו. מנענו את פלישת כוח רדואן לצפון הארץ. הוצאנו לפועל את מבצע הביפרים. ערפנו את צמרת חיזבאללה בדאחייה בביירות ואת רב-המרצחים נסראללה והנהגת הארגון.
מתחילת המלחמה חיסלנו למעלה מ-9,000 מחבלים. 3,500 רק מאז 'שאגת הארי'. זה פי 15 ממספר קורבנות המחבלים ממלחמת לבנון השנייה. אבל הם פילסו את הדרך. הם הראו לנו את הדרך. השמדנו את הרוב המכריע של 150 אלף הטילים והרקטות, שנועדו לפגוע בכל נקודה בישראל. הרסנו חלק ניכר מכפרי הטרור בדרום לבנון, הסמוכים לגבולנו. כבשנו את מבצר הבופור, שחלש על אצבע הגליל. וכעת אנחנו - אלה שמשקיפים מלמעלה על לבנון.
ואולי הלקח החשוב ביותר: יצרנו אזור חיץ רחב לאורך כל גבול הצפון. אנחנו איננו מקבלים מצב שצבא-טרור ישיק לגבולנו, יוכל לבנות מנהרות - שקשה לדמיין אותם, להכיר את העומק הזה. צריך לראות את זה - שערוכות לחדור ויכולות לחדור לתוך גבולנו. מרחב הביטחון הזה חוצץ בין דורשי רעתנו לבין אזרחי ישראל. אנחנו נישאר ברצועת המגן בדרום לבנון – ככל שיידרש. ונחזיר את הביטחון והשגשוג לתושבי צפון, בדיוק כפי שעשינו לתושבי הדרום. "עוטף עזה" היום נמצא בתוך עזה. "עוטף לבנון" היום נמצא בתוך לבנון. זהו לקח קריטי.
ויש עוד אחד. הנשיא ציין את זה. בפעם הראשונה מזה עשרות שנים, נציגי ישראל קיימו משא ומתן ישיר עם נציגי ממשלת לבנון - בתיווכה של ארה"ב - על פתרון צבאי ומדיני משולב. לפני כמה ימים השגנו פריצת דרך היסטורית. חתמנו על הסכם-הבנות, שמנתק את זירת לבנון מזירת איראן. ההסכם הזה מכיר בזכותה של ישראל להחזיק במרחב-החיץ בלבנון, עד שנסיר את האיום לביטחוננו מצד חיזבאללה. אי אפשר להמעיט מגודל המכה הצבאית והמכה המדינית מבחינתם של חיזבאללה ואיראן.
איראן - שרצתה לכפות עלינו נסיגה מדרום לבנון - זה לא יקרה. אינני אומר שעדיין לא צפויות לנו מערכות, אתגרים, מהמורות, אבל בזכות שרשרת הגבורה - מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה ועכשיו - המערכה השלישית - בזכות עוצמתנו, שמשנה את פני המזרח התיכון - נפתח הפתח למציאות אחרת ביחסי ישראל ולבנון. עשינו צעד חשוב לסיום הסכסוך, ונעשה הכל להגיע בהמשך גם להסכם שלום בין שתי המדינות.
משפחות יקרות, זכר יקיריכן - זכרם של כל אחד ואחת מהם - נצור עימנו. ואני יודע עד כמה הוא נצור בלבכם. לאחרונה נוכחתי בכך מזווית נוספת, מסיפורה של קרן ז"ל. על מיגונית בעיר רחובות נחקקו המילים של המכונאית המוטסת הראשונה בצה"ל - קרן טנדלר ז''ל. הזכירו כאן כמה מהמילים שהיא כתבה, כמה ימים לפני שהיא נפלה בקרב עם חבריה על מסוק 'היסעור'. אבל אני רוצה להקריא אותם ברצף: "אלוקים, דאג לנו למדינתנו, הבא שלום במרומנו, שא ברכה על כל ארצנו, אנא הגן עלינו ועל הנלחמים".
ברוח דבריה של קרן טנדלר, נוסיף להגן על מדינת ישראל ונבטיח בעזרת השם את נצח ישראל. נשמר את דמותם של נופלי מלחמת לבנון השנייה - גיבורי וגיבורות ישראל - ושל החללים האזרחים. יהי זכרם ברוך לעד״.
